מי מאיתנו לא חלם לקנות רחובות שלמים, לבנות עליהם מלונות ולהפוך למיליונר בתוך ערב אחד? במונופול הכול אפשרי. מספיקות שתי קוביות, כמה שטרות צבעוניים וקצת מזל כדי להפוך לאיל נדל"ן, או למצוא את עצמכם פושטי רגל.

בשנת 1935 זכה המשחק להצלחה מסחררת, לאחר שהופץ בהרחבה על ידי חברת האחים פרקר. אלא שהסיפור שלו התחיל הרבה קודם, ומטרתו המקורית הייתה שונה לחלוטין.

הגרסה הראשונית שנועדה ללמד לקח

בתחילת המאה ה-20 פיתחה אליזבת מאגי משחק בשם "משחקו של בעל הבית". היא ביקשה להמחיש כיצד בעלות על קרקעות ורדיפה אחר עושר עלולות ליצור פערים כלכליים.

למשחק היו שתי גרסאות: באחת השחקנים התחרו על נכסים עד שאחרים פשטו רגל, ובשנייה כולם יכלו ליהנות מההצלחה הכלכלית. דווקא הגרסה התחרותית הפכה למונופול המוכר לנו.

בשנות ה-30 יצר צ'ארלס דארו גרסה משלו ומכר אותה לחברת האחים פרקר. המשחק זכה להצלחה עצומה דווקא בתקופת השפל הגדול בארצות הברית, כשמשפחות רבות התמודדו עם קשיים כלכליים.

אלא שכאן מסתתר פרט מפתיע: במשך שנים הוצג דארו כממציא המשחק, וסיפורו תואר כהצלחה של מובטל שהתעשר מהמצאתו. רק בשנות ה-70, בעקבות מאבק משפטי, החלה להיחשף ההיסטוריה האמיתית. התברר שמאגי פיתחה את הרעיון עשרות שנים קודם לכן, ואף קיבלה 500 דולר בלבד תמורת זכויות הפטנט שלה.

ואיך הגיע מונופול לישראל?

בשנת 1940 הופיעה בארץ גרסה בשם "ריכוז". במקום הרחובות האמריקניים, השחקנים יכלו לרכוש מגרשים בתל אביב, בירושלים, בחיפה ואפילו בעזה ובשכם.

גם ההוראה המפורסמת "לך לכלא" נראתה אחרת: השחקנים נשלחו למשבצת "רד מצריימה", ונאלצו להמתין או לשלם קנס כדי להשתחרר.

משנות ה-60 נמכרה בישראל הגרסה הרשמית של מונופול, ובהמשך הופיעו מהדורות חדשות, כולל גרסה שבה כרטיסי אשראי החליפו את שטרות הנייר.

למרות השינויים, הבסיס נשאר דומה: 40 משבצות, רחובות, בתים ומלונות. נחיתה אחת ברחוב של שחקן אחר עלולה לעלות ביוקר, ושלוש הטלות כפולות ברציפות שולחות את השחקן לכלא.

כיום קיימות גרסאות רבות של המשחק, ואפילו נערכות בו אליפויות עולם.

ומה הסוד שלו? כנראה האפשרות להתחיל עם מעט כסף, לקנות רחוב אחר רחוב ולגלות שגם המיליונר הגדול ביותר עלול להפסיד הכול בהטלת קוביות אחת.