"אמאאאאאא!"

התנערתי בבהלה.

"מה?"

"אני קוראת לך כבר 10 פעמים, שמעת?" מטעימה הקטנה במנגינה ממיסה.

"סליחה, מתוקה."

וסליחה מעצמי, שאני לא כאן.

הייתי בשיחה שהייתה לי עם חברה, כשאני מנסה לשחזר איזו תגובה הייתה הולמת יותר.

רחפתי ביני לבין עצמי בחשבון הבנק, בזמן שהייתי בחופשה שכל כך רציתי.

הייתי בתורים שמחכים לי השבוע, כשהעומס נושף לי בעורף ומכביד עליי את הנשימה.

הייתי במריבה של הילד מחר בבית הספר, בשיחה שתהיה לי אחר כך עם המורה ובתחושת הלאות שאין כוח לסיפורים מול המסגרת.

הייתי בשטיפה של הבית. כמה הבית דורש.

הייתי במה שקרה ובמה שיקרה.

הצלחתי להקיף את כל השבוע שעבר ואת השבוע שיהיה.

חוץ.

חוץ מלהיות נוכחת עכשיו, ברגע הזה.

והילדה חווה אמא מנותקת. ואני, אמא, פשוט לא נהנית, לא מסופקת. העבר מאגף אותי מימין, העתיד תוקף אותי משמאל, והם לא משאירים מרווח להנאה ולסיפוק מהרגע.

ההפסד הגדול הוא לא רק חוסר ההנאה, אלא העובדה שאני לא באמת פוגשת את מי שנמצא איתי כרגע. אני לא באמת רואה אותו, למרות נוכחותי הפיזית.

חוסר ההנאה מהרגע גוזל מאיתנו את ההנאה ואת הסיפוק מהחיים, בשלוק אחד.

אנחנו מגיעות מרוקנות לערב, מרגישות כאילו עבר עלינו יום של כלום, כי לא היינו ביום הזה.

הגוף תיזז ממשימה למשימה, הראש עבר מדאגה לדאגה, ומתי עצרנו ליהנות ממשהו בלי לחשוב על הדבר הבא שמחכה לנו?

ועובר יום, ועוד אחד, ועוד אחד.

הילדים גדלים. הם כבר לא מתחננים שנשחק איתם בלגו, הם כבר ברמה הבאה.

והדברים האלה, שהיו נראים לנו שוליים מול הר המטלות, לא חיכו לנו בסבלנות. הם פשוט חלפו.

ואנחנו נתקענו בעבר ובעתיד?

"כי אין לאדם בעולמו כי אם אותו היום ואותו השעה שעומד בו, כי יום המחרת הוא עולם אחר לגמרי".

(ליקוטי מוהר"ן, תורה רע"ב)

היכולת לחיות את הרגע, הכי פשוט, ליהנות ממשחק של הילדים, לצפות מהצד בשיחה סתמית שלהם, להתרכז בשטיפת כלים, היא סוד האושר האמיתי בחיים.

כששאלו את הרבנית חיה מושקא ע"ה: "מהו הרגע המאושר בחייך?" היא ענתה: "הרגע הזה".

להבדיל, אקהרט טול מביא בספרו "כוחו של הרגע הזה":

"העבר מעניק לך זהות, והעתיד מבטיח לך גאולה או הגשמה, אך שניהם אשליה. הרגע הזה הוא הדבר היחיד שיש לך. שום דבר מעולם לא קרה בעבר; הוא קרה ברגע הזה. שום דבר מעולם לא יקרה בעתיד, הוא יקרה ברגע הזה."

מוכנות לצלול לשני כלים מעשיים?

1. הפכי ל"צופה במחשבות"

את והמחשבות שלך הן לא ישות אחת.

את המקשיבה והצופה, והמוח שלך הוא מנהל רדיו 24/7.

הרדיו הזה מעלה בך מחשבות, רגשות, דאגות על העתיד וחרטה על העבר. אבל המחשבות והרגשות האלה הן לא את.

כשעולות בך מחשבות כאלה, עצרי לרגע ושאלי את עצמך: "מה קורה לי בתוכי?"

את יודעת מה יקרה?

המחשבה תהפוך ממשהו שמשתק ומרוקן אותך לאובייקט חיצוני שאת מסוגלת לנהל אותו.

2. קבלה של המציאות

את יודעת מה המתכון המדויק לסבל? כאב עם התנגדות.

הסבל נוצר בגלל התנגדות מנטלית: "זה לא היה צריך לקרות", "יכולתי למנוע", "אם הייתי עושה כך וכך..."

ההתנגדות לא עוצרת את הכאב, היא מייצרת את הסבל.

נקלעת לסיטואציה מורכבת?

נסי לקבל את העבודה שהמציאות כבר התרחשה, גם אם לא בחרת בה.

שם בתוך הכאב - נסי לאתר מה את יכולה לבחור לעשות במצב הנוכחי, בלי להתנגד למה שקרה, להבין שזה היה הכי מדויק עבורך ולהכיר בכך שאין לנו שליטה על מה שכבר קרה.

אחרי שמפסיקים להילחם, דברים מתבהרים ומאפשרים לנו להיות נוכחים מתוך עשייה.

להיות נוכחת ברגע הזה - סוד החיים המאושרים.