יש לי בעיה שלא נעים לי להביא חברים הביתה, כי הבית שלנו תמיד מבולגן וגם אנחנו משפחה ממעמד בינוני והבית שלנו לא כזה גדול ורחב. זה מציק לי ואני מתבייש מזה, ובגלל זה אני לא מזמין אף אחד.

 

אהובי היקר, אני בהחלט מבין את הרגשות שלך. התחושה הזו והמבוכה מול החברים הן טבעיות לחלוטין בגילך, וכשאנחנו משווים את עצמנו לאחרים, קל מאוד ליפול למקום שמתבייש במה שיש או אין לנו.

אבל דע לך, שבית לא נמדד ביופי החיצוני שלו, בגודל החדרים או במחיר שבו הוא נקנה. בית אמיתי נמדד בעיקר מתוך הגישה הטובה, החום והאהבה ששוררים בו. יכול להיות שלחברים שלך יש בית מפואר וגדול, אבל חסרה בו האווירה הטובה והחמה, הלב הפתוח והאהבה של ההורים שיש בבית שלך. חברים אמיתיים לא מחפשים לשבת בתוך מוזיאון מבריק, אלא במקום שנעים וכיף להיות בו.

חברים באים בשבילך, לא בשביל הרהיטים. חבר שבא לבקר אותך זה כי כיף לו איתך, כי אתה אדם מעניין, חברותי ומצחיק. הבית הוא רק הבלוק הטכני. הלב והאישיות שלך הם הסיבה המרכזית שהוא שם.

אם הבלגן מציק לך, תתחיל במשהו קטן. תסדר את הפינה שלך או את החדר שלך לפני שהחבר מגיע. לא צריך לסדר את כל הבית מספיק שהמרחב הקטן שבו תשבו יהיה נעים ומזמין.

רוב הבתים של המשפחות הברוכות והרגילות הם לא גלריות מושלמות. יש בהם חיים, יש אחים, יש המולה וזה בסדר גמור. זה מה שהופך ארבע קירות לבית חי. כשתפסיק להתבייש ותביא חברים בביטחון, תגלה שרובם בכלל לא שמים לב לדברים שאתה כותב עליהם, אלא פשוט נהנים מהמארח הנפלא שאתה.

תחזיק בגאווה במי שאתה ובבית החם שלך, כי האור שיוצא ממך הוא מה שיקבע איך החברים ירגישו אצלך!