אם נשאל בסקר רחוב על מה העולם עומד ומתקיים, סביר להניח שנשמע תשובות כמו: כסף, שליטה, ביטחון, כלכלה והישגים. אלו הדברים שבעיניי האדם 'הרחובי' מעניקים לעולם יציבות וחוסן.

היהדות מלמדת אותנו יסוד שונה לחלוטין. "על שלושה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים" (אבות א, ב). אלו אינם רק שלושה ערכים חשובים, אלא שלושה עמודים שעליהם הושתת העולם ועליהם הוא מתקיים.

את שלושת היסודות הללו אנחנו פוגשים גם בשלושת האבות הקדושים: אברהם אבינו עמוד החסד, יצחק אבינו עמוד העבודה והתפילה, ויעקב אבינו עמוד התורה.

מעניין הדבר, שאת הברכה הראשונה בתפילת העמידה, בה מוזכרים שלושת האבות, אנחנו חותמים דווקא ב"מגן אברהם". מדוע? לפי הפשט, בגלל שה'עמוד' הקשור לאברהם שייך לכל אחד. כל יהודי אמנם יכול ללמוד תורה, אבל "הרבה עשו כרבי שמעון ולא עלתה בידם" (ברכות לה). וכן, "אדם אחד מאלף מצאתי" (קהלת ז, כח), וביאר רש"י: בנוהג שבעולם אלף נכנסים למקרא אין יוצאים מהם להצליח שראויים למשנה אלא מאה, ואותם מאה שנכנסו למשנה אין יוצאים מהם לגמרא אלא עשרה, ואותם עשרה שנכנסים לגמרא אין מצליח מהם אלא אחד להוראה הרי "אחד מאלף". כלומר, כל יהודי יכול ללמוד, אבל לא כל יהודי יכול להגיע לדרגות בלימוד.

גם בעניין העבודה, אם זו עבודת הקרבנות בזמן שבית המקדש היה קיים, הרי שהיא שייכת רק בכהנים. ואם זו עבודה שבלב - התפילה, כבר אמרו: "תפילה ללא כוונה כגוף בלי נשמה", ומי יכול להעיד על עצמו שמכוון בכל התפילה כיאות?

אבל עמוד החסד שייך בכל אדם, בכל מצב ובכל זמן, גם אם עושה זאת ללא כוונה או בכוונה מתוך אינטרס אישי. חסד הוא תמיד חסד משום שבסופו של דבר המקבל נהנה מהנותן. זו הסיבה שחותמים בברכת אבות דווקא עם עמוד החסד - "מגן אברהם", שהוא נחלת הכלל.

פרשת נח מעניקה לנו המחשה מופלאה.

העולם הראשון הגיע אל קיצו. האנושות השחיתה את דרכה ובני האדם התרחקו מהקב"ה. המושג 'בין אדם לחברו' הושחת ונרמס עד שהתפוגג כלא היה. חז"ל אומרים: "לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל". כאשר אדם מפסיק לראות את הזולת, וכל אחד עסוק בלקחת לעצמו, החברה מאבדת את יסוד קיומה.

ואז, הקב"ה מחריב הכול ומתחיל את העולם מחדש עם נח, האדם היחיד באותו דור שהיה, כשמו, נח לשמים ונח לבריות.

ומה עושה נח במשך שנה שלמה בתיבה? חסד.

מאכיל ומשקה, מטפל ודואג, לא לחיה אחת ולא לשתיים, אלא לכל סוגי החיות, הבהמות, העופות והרמשים בעולם! כל חי והאוכל שלו, כל יצור והזמן שהוא רגיל לאכול. נחַֹ עצמו לא נחָ לרגע. זהו חסד שאין לשער ואין לתאר עם בריותיו של הבורא.

הסיבה שגרמה לקלקול העולם היא שהביאה לבסוף לבניית העולם מחדש. וזה עומק כוונת הפסוק: "עולם חסד יבנה".

כל אחד יכול לעסוק בחסד, בגופו או בממונו, בהקשבה לשני, בעצה טובה, ובמילת עידוד שתעשה למישהו את היום. נזכור, שבכל מעשה של חסד אנחנו לא רק עוזרים לאדם אחר, אנחנו מחזיקים בעמוד שעליו עומד ומושתת העולם.

שבת שלום!