כיום קשה להעלות על הדעת שילדה קטנה תישלח לבני משפחתה באמצעות שירות הדואר, אבל לפני יותר ממאה שנה, בארצות הברית, זה בדיוק מה שקרה. בשנת 1914 החליטו זוג הורים ממדינת איידהו לשלוח את בתם בת החמש, מיי פיירסטורף, לביקור אצל סבא וסבתא בדרך יוצאת דופן במיוחד: כחבילת דואר.
הסיבה להחלטה לא הייתה מחסור באמצעי תחבורה, אלא דווקא הרצון לחסוך כסף. באותה תקופה שירות משלוח החבילות של הדואר האמריקני היה חדש יחסית, ותעריפיו היו נמוכים ממחיריהם של כרטיסי הרכבת. הוריה של מיי הבינו שיוכלו לנצל את האפשרות הזאת כדי לשלוח את בתם ליעדה בעלות נמוכה במיוחד.
הם הדביקו על מעילה בולים בשווי 53 סנט, וכך שילמו עבור המסע שלה, שנמשך כ־117 קילומטרים. אלא שבניגוד למה שאפשר לדמיין, הילדה לא הוכנסה לשק דואר ולא הונחה בין חבילות ומכתבים.
מיי נסעה ברכבת רגילה, בליווי קרוב משפחה שעבד בשירות הדואר. כך, אף שבפועל מדובר היה בנסיעה ברכבת, מבחינה רשמית היא הועברה במסגרת שירות משלוח החבילות.
המקרה החריג התאפשר בעקבות הנהלים שהיו נהוגים באותה תקופה, כאשר שירות הדואר האמריקני עדיין התמודד עם שאלות הנוגעות למה מותר ומה אסור לשלוח באמצעותו.
סיפורה של מיי הפך עם השנים לאחת הדוגמאות המשעשעות והמפתיעות ביותר לתקופה שבה גבולות שירותי הדואר היו שונים מאוד מאלה המוכרים לנו כיום.
בהמשך הובהר כי אין לשלוח בני אדם באמצעות שירות הדואר, והאפשרות החריגה הזאת נעלמה. אבל סיפורה של הילדה מאיידהו נותר תזכורת משעשעת לימים שבהם הורים יכלו לחסוך במחיר כרטיס הרכבת באמצעות כמה בולים שהודבקו על מעיל.
✍️ נא לשמור על שיח מכבד, ללא לשון הרע, רכילות או פגיעה בזולת. תגובות שאינן עומדות בכללים יימחקו.