לפעמים גם עצה של ילדה בת 11 יכולה להגיע עד לבית הלבן. לפני 166 שנה, ב-15 באוקטובר 1860, החליטה גרייס בדל, ילדה מהעיירה וסטפילד שבמדינת ניו יורק, לשלוח מכתב לאברהם לינקולן, שהיה אז מועמד לנשיאות ארצות הברית.

במכתב הציעה בדל ללינקולן שינוי קטן במראה החיצוני שלו, שלדעתה עשוי היה לשפר את סיכוייו בבחירות: לגדל זקן.

הילדה הסבירה כי פניו של לינקולן רזות מדי, וכי זקן עשוי להחמיא לו ולהעניק לו מראה מוצלח יותר. היא אף הציגה טיעון פוליטי מפתיע: לדבריה, נשים אוהבות גברים בעלי זקן, ולכן עשויות לשכנע את בעליהן להצביע עבורו.

לינקולן לא התעלם מהמכתב. ארבעה ימים לאחר מכן הוא השיב לילדה, אך הביע ספק באשר להצעתה. הוא תהה אם הופעה פתאומית עם זקן, לאחר שנים שבהן היה מגולח, לא תיראה כהעמדת פנים מגוחכת.

אלא שבהמשך החליט לינקולן בכל זאת לאמץ את הרעיון.

כאשר עבר בעיירה וסטפילד בדרכו לטקס השבעתו לנשיא ארצות הברית, הוא כבר הופיע כשזקן מעטר את פניו. במהלך הביקור פגש את גרייס בדל וסיפר לה כי קיבל את עצתה.

כך הפכה עצה פשוטה של ילדה בת 11 לחלק מסיפורו של אחד הנשיאים המפורסמים בתולדות ארצות הברית, ולשינוי במראהו שהפך עם השנים לאחד מסימני ההיכר הבולטים שלו.