בזמן שקראתם את השורה הזו, סביר להניח שמצמצתם פעם או פעמיים. לא תכננתם, לא חשבתם, ובעצם אפילו לא שמתם לב שהעין שלכם נסגרה ונפתחה מחדש. האדם הממוצע ממצמץ כ־15 עד 20 פעמים בדקה, שהם כ20,000- פעמים ביום.
העין היא איבר עדין ורגיש מאוד, והיא חשופה באופן קבוע לאוויר הפתוח, לאבק, לרוח ולזיהומים. ברגע שהעפעף יורד, הוא פועל ממש כמו "מגב" מתוחכם.
בורא עולם הטמיע במערכת העין בלוטות דמעה מעל לגלגל העין ובלוטות שומן זעירות בתוך העפעפיים עצמם. בכל מצמוץ העפעף פורש על פני העין שכבה מיקרוסקופית, עדינה ומדויקת של נוזל דמעות.
הנוזל הזה מורכב משלוש שכבות שונות: שכבת שומן המונעת מהדמעות להתאדות, שכבה מימית המזינה את העין בחמצן וניקוי, ושכבה רירית המדביקה את הלחות לעין.
המצמוץ שוטף את הלכלוך, מחטא את העין מחיידקים, ושומר על העדשה שקופה וחלקה לחלוטין - תנאי הכרחי לראיית "תמונה" חדה וצלולה.
אבל הפלא הגדול באמת נמצא במוח. איך אנחנו לא מרגישים שהעולם "נכבה" לנו לשבריר שנייה בכל מצמוץ? התשובה היא שבורא עולם תכנן את המוח כך שבדיוק ברגע המצמוץ, הוא מדכא באופן אקטיבי את מה שמכונה "מעבד הראייה".
המוח פשוט "עורך החוצה" את חלקיקי השנייה החשוכים, ומעניק לנו תחושה של רצף ראייה מושלם!
