אחד מפקקי התנועה החריגים ביותר שתועדו התרחש באוגוסט 2010 בסין, כאשר עומס עצום בכביש המהיר הלאומי 110, בציר בייג'ינג טיבט, נמשך 12 ימים והשתרע לאורך יותר מ־100 קילומטרים.
אלפי נהגים, רובם נהגי משאיות תובלה, נתקעו במשך ימים ארוכים בכביש. בשיא העומס התקדמו כלי הרכב בקצב של פחות מקילומטר אחד ביום, וחלק מהנהגים נאלצו להעביר במקום כמעט שבועיים.
העומס נוצר בעקבות שילוב של עבודות תשתית ותנועה כבדה במיוחד. הרשויות הסיניות ביצעו באותה תקופה עבודות שיפוץ נרחבות בעקבות שחיקה של האספלט, וכתוצאה מכך צומצם מספר הנתיבים הזמינים לתנועה.
במקביל נרשמה עלייה בביקוש לפחם בבייג'ינג, ומשאיות כבדות רבות נעו מהמחוזות הפנימיים, בהם מונגוליה הפנימית, לכיוון הבירה. חלק מהמשאיות היו עמוסות מעבר למשקל המותר ובחרו בכביש 110 במטרה לעקוף תחנות שקילה ובידוק בצירים אחרים.
המספר הגדול של המשאיות, יחד עם צמצום הנתיבים, הוביל לשיתוק הכביש. בכל פעם שמשאית כבדה נתקעה או האטה, נוצר עומס נוסף שהשתרך לאורך קילומטרים.
במהלך ההמתנה הממושכת נאלצו הנהגים לישון בקבינות המשאיות, וחלקם אף ישנו מתחת לכלי הרכב כדי למצוא מעט צל. עם הזמן נוצרו לאורך הכביש קבוצות קטנות של נהגים, שהעבירו את הזמן במשחקי קלפים, שחמט סיני ושיחות עם נהגים אחרים.
המצב החריג יצר גם שוק מאולתר לאורך הכביש. תושבי הכפרים הסמוכים הגיעו למקום עם מים, אטריות, סיגריות וחטיפים ומכרו אותם לנהגים שנתקעו במקום.
אלא שהמחירים היו גבוהים במיוחד. בקבוק מים שמחירו הרגיל היה יואן אחד נמכר ב־10 יואן, וגם מחירי האטריות זינקו. לפי הדיווחים, חלק מהנהגים שסירבו לשלם או ניסו להתמקח נתקלו באיומים ובהשחתת כלי הרכב. בנוסף דווח על כנופיות מקומיות ששדדו נהגים באיומי סכין במהלך הלילה.
בתחילת ספטמבר 2010 החל העומס להתפוגג, לאחר שהרשויות הפנו משאיות לצירים חלופיים, פתחו נתיבים זמניים והאיצו את עבודות התשתית. כוחות משטרה נשלחו אף הם לאזור כדי לאבטח את הנהגים.
הפקק החריג הפך מאז לאחד האירועים הזכורים ביותר מסוגו ולדוגמה לקשיים שנוצרו בעקבות הגידול המהיר בתנועת כלי הרכב והמשאיות מול תשתיות שלא הצליחו להתמודד עם העומס.
