"זה קרה לפני כחצי שנה", פותח הזמר והפייטן עומר ביטון בסיפור מחזק ממנו נלמד להעריך את החיים.
"באחד הימים תקפו אותי כאבים בלתי נסבלים באזור הבטן. לאחר בדיקות מקיפות, בהתחלה במרפאה השכונתית ולאחר מכן בבית החולים שערי צדק בירושלים, אושפזתי בהוראת אחד מהפרופסורים הגדולים.
האשפוז ארך ארבעה חודשים ארוכים שהרגישו כמו נצח. לא היה לי פשוט בכלל. שכבתי על מיטת בית החולים, הבטתי לשמים ואמרתי: 'בורא עולם, תודה רבה על זה שאני שוכב כאן בבית החולים'.
מתוך אהבה לבורא התחלתי להודות על כל הטוב שהוא היטיב לי כל רגע בחיי. בתוך הלב ידעתי שאין מקרה בעולם וכל מה שקורה נמצא תחת השגחתו יתברך.
קיבלתי על עצמי קבלה לברך "אשר יצר" מתוך ברכון באופן קבוע. ברכתי את ברכת "אשר יצר" בהתלהבות ובכוונה גדולה כאילו זאת הייתה הפעם הראשונה בחיי. ידעתי שזו הסגולה והתרופה לכל המחלות.
בהמשך נכנסתי לחדר הניתוח, ועברתי להחלמה במחלקת השיקום של בית החולים.
ואז זה קרה. אבא נפטר. שבר על שבר! כמה כאב.
פניתי לבורא עולם ואמרתי לו: 'אבא ז''ל נפטר, אבל אתה תמיד איתי בכל זמן ובכל מקום'.
את הברכון הקטן של ברכת "אשר יצר" אני שומר עד היום בכיסי ומתמיד לברך מתוכו. אני יודע שכל ברכה שאנו מברכים מתוך התלהבות ואמונה מקשרת אותנו לבורא עולם.
היום אני חזק באמונה, מודה לקב"ה על הנס והחסד שעשה איתי כאשר גרגיר של אבן חסם מעבר פנימי בגופי. רק הוא "רופא כל בשר ומפליא לעשות". אני מתפלל שאמשיך לשיר ולשמח, ולהחדיר אמונה למען שמו באהבה".
אחים יקרים, הרב ניסים יגן זצ"ל, שהיה מגדולי מזכי הרבים בדורנו, היה אומר: "ההרגל זה לפעמים האויב שלנו".
גם אם ברכנו במשך שנים מתוך הרגל, נתחיל מעכשיו לברך בשמחה, בכוונה ובהתלהבות כאילו זו הפעם הראשונה. כל רגע של חיים זו מתנה מאת השם יתברך.
