זה קורה לכולנו: אנחנו פותחים את המקרר, מוציאים את קופסת העגבניות או את פרוסת הלחם שנשכחה מאחור, ומגלים שכבה קטיפתית בגווני ירוק, אפור או לבן.
אבל בעיניים רוחניות, נגלה שהעובש הוא לא פחות מיצירת מופת אלוקית.
בורא עולם הטמיע באוויר שסביבנו מיליוני חלקיקים בלתי נראים שנקראים 'נבגים'. ברגע שהם נוחתים על מצע לח ומזין, כמו הלחם או הפרי שלנו, הם "מתעוררים" לחיים בקצב מסחרר.
הנבג הקטן מצמיח רשת של קורים מיקרוסקופיים שנקראים 'תפטיר' - אלו למעשה "זרועות עיכול" שמפרישות אנזימים חזקים שמפרקים את המזון המורכב לחומרים פשוטים, ואז יונקים בחזרה פנימה.
מה שאנחנו רואים על פני השטח הוא רק ה"פרחים" של העובש שמייצרים נבגים חדשים. מתחת לפני השטח הקורים כבר חדרו עמוק לתוך המזון.
למה עובש טוב לבריאה?
ובכן, כי הוא ה"ממחזר" הראשי של הטבע.
אם חומרים, פירות שנשרו או בעלי חיים שמתו לא היו מתפרקים, העולם היה מתמלא באשפה אורגנית שהייתה שואבת את כל המינרלים של הקרקע.
כשהעובש מפרק את הפסולת, הוא מחזיר את חומרי ההזנה לאדמה, ומאפשר לצמחים חדשים לצמוח.
מה רבו מעשיך ה'!
