אם היו אומרים לי לפני שנה שאשב בכל שבוע מול דף ריק בניסיון למצוא בתוך פרשת השבוע מסר שידבר גם אל החיים שלנו כאן ועכשיו - כנראה שהייתי מחייך. אולי מגחך.
אני רגיל לכתוב ולהקליט שירים, להעביר מסר דרך מנגינה, דרך קול, באמצעות במה. אבל לפני שנה, כאמור, יצאתי למסע קצת אחר. מסע של מילים. על דף ריק. מתוך פרשת השבוע.
האמת? לא תיארתי לעצמי כמה מהר תחלוף שנה.
פתאום אני מסתכל אחורה ורואה עשרות טורים. כל אחד מהם נכתב בזמן אחר, מתוך מקום אחר, אבל לכולם היה מכנה משותף אחד, הרצון לעצור לכמה דקות מהמרוץ של החיים, ולתת לפרשת השבוע מקום גם מחוץ לכריכת הספר וכותלי בית הכנסת.
מה שהכי ריגש אותי לאורך השנה היו דווקא התגובות שלכם.
פגשתי אתכם בהופעות. באתם אלי ופירגנתם: “אנחנו מחכים לטור של שבת". היו גם שסיפרו לי שהם קוראים את הטור עם הילדים סביב שולחן השבת. והיו אפילו שאמרו לי: “השיר שלך ריגש אותי, אבל דווקא הטור השבועי גרם לי לחשוב…"
אני מודה שלא ציפיתי לזה. הבנתי שלפעמים גם בלי מנגינה, מילים יכולות לשיר.
יש להן דרך מיוחדת להיכנס ללב, לעצור אדם באמצע המרוץ, ולתת לו מחשבה אחת טובה לקחת איתו הלאה.
בעזרת ה׳, נמשיך יחד גם בשנה הקרובה - עם שירים חדשים, פרשות חדשות, ועם עוד הרבה רגעים קטנים שבהם נמצא חיבור לכל אחד מישראל ונגלה מחדש כמה אור אפשר למצוא במילים העתיקות, הקדושות והטהורות של התורה.
שלכם באהבה, חיים ישראל
