רוצים שהילדים יכבדו אתכם? הדרך מתחילה דווקא במילים שלכם

חינוך הילדים הוא אומנות מיוחדת הדורשת מיומנות רבה. כפי שקיימת התמחות מקצועית בתחומי הרפואה, ההנדסה והמדעים, כך בדיוק עלינו ללמוד, לחקור ולשאול כיצד להוביל את ילדינו בדרך הנכונה.

זכורני שכאשר חמי גר בביתנו לאחר שרעייתו נפטרה, הוא השתדל בכל מאודו שלא לבקש דבר מאף אחד מהילדים או מהנכדים. לא שמענו בביתנו את המילים "תכין לי בבקשה" או "תביא לי". אפילו בסעודות השבת, כשהגיע זמן מים אחרונים, הוא לא הסכים שנביא לו את הכלי אל השולחן, ומדובר באדם שגילו היה למעלה מתשעים שנה.

הנהגה מופלאה זו מזכירה את דרכו של פוסק הדור, הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל, שמעולם לא הטריח איש מבני ביתו, לא את אשתו ע"ה ולא את מי מילדיו, אלא תמיד השתדל והתאמץ לעשות הכל בכוחות עצמו.

כשנשאל חתנו, הגאון רבי יצחק זילברשטיין, כיצד הנהגה כזו מתיישבת עם מצוות כיבוד אב ואם, הוא השיב תשובה מאלפת המלמדת אותנו פרק עמוק בחינוך: יש דרך חכמה לזכות את הילדים בקיום המעשי של המצווה מבלי להטיל עליהם עול ישיר.

הדרך היא על ידי שהאבא יחנך את הילד לכבד את האמא, ולהפך. האב יכול לומר לבנו: "הגש בבקשה כוס שתיה לאמא", או "הבא לאמא פרוסה מהעוגה הטעימה שהיא הכינה". הוא יכול לעורר את הילדים ולומר: "אמא נכנסה הביתה, בואו נעמוד לכבודה". איזו הרגשה נפלאה חשה האם כאשר בעלה מייקר אותה ומחנך את הילדים לכבדה, ובמיוחד כשהיא מקבלת תשומת לב יפה מבלי שביקשה דבר.

לעומת זאת, פעמים רבות הורים מבקשים מילד כוס מים קרים דווקא בעת שהוא שקוע באמצע משחק סוער עם אחיו. במצב כזה, נשמעת מיד התשובה המוכרת: "למה דווקא אני? תבקש ממשה", והאב נותר עומד חסר אונים מול הסירוב.

אם היינו חושבים קצת קדימה ומתזמנים זאת נכון, היינו מונעים התגוששות מיותרת. גם לצורת הפנייה אל הילד יש משמעות. יש הבדל תהומי בין אמא הפונה לבנה במילים חמות כמו "צדיק שלי, בוא בבקשה", לבין פנייה בנוסח "בוא הנה מיד".

אחד הכללים החשובים והיסודיים ביותר במלאכת החינוך הוא השימוש במחמאות ובמילות עידוד. מילים טובות ועין טובה נוסכות בילד מרץ, ביטחון וחשק פנימי למלא את רצון הוריו באהבה.

מן הראוי לזכור תמיד כי טון הדיבור, המגע החם, הליטוף, והתחושה הכללית שהדברים נאמרים בנעימות וברוגע, יוצרים אצל הילד רגש עמוק של כבוד, הערכה וחיבה אמיתית להוריו.