אמא, עיקרו של בית, היא יסוד הבית היהודי שאחד מקווי האופי שלה הוא כוח-הסבל, הכושר לשאת את הנטל המשפחתי על גבה, ולהוציא את ילדיה מן הקן כשהם מסובלים ומחוזקים לעמוד איתנים בכל הניסיונות שהחיים יעמידו בפניהם, יהיו מעיקים ככל שיהיו. תכונות-אופי אלו העניקו לאם היהודייה את ה'מוניטין' שלה.
מכוח התכונה הזו, נשיאת-הסבל בגאון, אפשר להבין את תכונותיה האחרות של האם היהודייה.
אמו הצדקנית של מרן הגה"צ רבי אליהו לאפיאן זצ"ל התאלמנה בגיל צעיר, ונותרה גלמודה ובודדה עם יתומים רכים. כל הנטל המשפחתי ועול הפרנסה רבץ עליה.
פעם שאלה אותה שכנתה: "מדוע את שולחת את ילדייך לישיבות, ואת לא משאירה אותם בבית כדי שיסייעו לך בהעמדת המשפחה על תילה הכלכלי?"
ענתה לה הצדקת: "כל עוד אני חיה, אין אני זקוקה לעזרתם של ילדיי. יכולה אני לעזור להם. לעזרתם אהיה זקוקה רק כאשר לא אחיה כאן בעולם הזה, ומדרגתי בעולם הבא תהיה תלויה בלימוד התורה שלהם. לכן אני שמחה ומאושרת שיש בידי אפשרות לשלוח אותם עכשיו ללמוד תורה, כדי שיוכלו לסייע בידיי בתקופה מאוחרת יותר, ונשמתי תעלה בזכותם למדור עליון וגבוה יותר".
דברים אלה נחרטו עמוק-עמוק בליבותיהם של הבנים ששמעו את הדברים יוצאים מפיה של אימם. הם למדו מכך על חובתם בעולמם.
זו היא הדוגמא הקלאסית של אמא יהודייה המוכנה ליטול את העול הכבד על שכמה, כדי שילדיה יצמחו לגדולי תורה ויראה.
בתוך כך, סיפר הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א:
זכורני שהתארחתי פעם בשבת קודש בביתו של אחד מחבריי בישיבת סלבודקה, שהתייתם מאביו, ובביתם בן שני החדרים הצטופפו לא פחות מ 12- מיטות של היתומים מגיל שנה ועד חמש עשרה. בנוסף לכל אלה, היה להם עוד מקום לארח אותי בשבת…
עד היום עולה באפי ריח ניחוח של גן-עדן שנדף מהבית הזה שהיה בלי אבא ובלי אמצעי-קיום מינימליים, אבל עם כוח-סבל של אמא יהודייה, אלמנה וגלמודה, הנחושה לגדל את ילדיה בשמחה ובאהבה, כדי שיצטרפו לחייליו הנאמנים של ריבון-העולמים.
