כל הורה יודע שבחינוך הילדים אין תרופת פלא. שלמה המלך לימד אותנו את הדרך לחינוך טהור: "חנוך לנער על פי דרכו". אמנם הפירוש המקובל הוא: על פי דרכו של הנער - כל נער והכלים שיש לו. אך כדאי מאוד שהחינוך יהיה גם על פי דרכם של האב והאם.
הדמות של ההורים צריכה לשמש מודל לחיקוי עבור הילד, והם צריכים להיות ראויים לשאיפות של ילדיהם. הורים שרוצים להנחיל לבניהם את יקרת התורה ואת אהבתה המפעמת בתוכם, יזכו לכך כאשר הילד יראה בעיניו הטהורות מה באמת חשוב להם, ועד כמה הם מוכנים להשקיע למען צמיחתו בתורה.
דמותם של ההורים בענווה, בהסתפקות במועט - היא חלק בלתי נפרד מהתהליך החינוכי אותו חווה הילד.
כאשר ביקשו להכין כתבה על הגאון רבי שמעון בעדני זצוק"ל, הוא ביקש במפורש שלא להצמיד לשמו תארים וכינויי שבח רבים. לדבריו, פשוט אין צורך בכך.
אותה פשטות לא הייתה רק אמירה. תלמידיו ובני ביתו תיארו כיצד הוא חי בדירה קטנה וצנועה, ללא "חצר" וללא מערך משמשים. הוא עצמו היה עונה לטלפון ופותח את דלת ביתו לאנשים שבאו לקבל עצה וברכה.
אפשר לדמיין כמה שיעורים על ענווה ניתן למסור. אך אדם שמעמדו כה גבוה ובכל זאת ניגש בעצמו לפתוח את הדלת - מעביר שיעור עמוק בלי לומר מילה אחת.
וזה אולי אחד האתגרים הגדולים בחינוך שלנו. ילדים מבחינים היטב בפער שבין דרישותינו לבין התנהגותנו בפועל. אם אנו מבקשים מהם לדבר בכבוד - הם בוחנים כיצד אנו מדברים. אם אנו רוצים שילמדו להודות - הם רואים האם אנו מודים בעצמנו. ואם אנו מבקשים מהם לוותר - הם שמים לב מה קורה כשאנחנו נדרשים לוויתור.
אין הורה או מחנך מושלם, אך ככל שהערכים שעליהם אנו מדברים מקבלים ביטוי ממשי בחיינו, הם הופכים אמינים יותר בעיני הילד.
החינוך העמוק ביותר אינו מה שהילד שומע מאיתנו - אלא מה שהוא רואה בנו.
✍️ נא לשמור על שיח מכבד, ללא לשון הרע, רכילות או פגיעה בזולת. תגובות שאינן עומדות בכללים יימחקו.