רוח השם גורדון נגד הלוחם הטורקי: “נכנסתי לקרב עם אמונה” | ראיון בלעדי

בעולם הספורט התחרותי המודרני, קשה למצוא דמויות המשלבות בין כוח פיזי מתפרץ לבין עומק רוחני ואמונה יוקדת. רוח השם גורדון, לוחם ישראלי שמניף את דגל המדינה על הבמות הגבוהות ביותר בעולם, הוא דמות יוצאת דופן בנוף הזה. בראיון מרגש ומחזק לערוץ 2000, הוא חושף את המסע האישי שלו, החל מהשם המיוחד שניתן לו ועד לרגעים שבהם הוא עומד בזירה, כשפרקי תהילים ושם השם שגורים בפיו. זהו סיפור על מסירות נפש של הורים, על גוף שהופך למשכן ועל אמונה שמעניקה כוח לנצח גם כשהגוף נחלש.

השם שסימל את הכל: אמונה בתוך הקושי

הכל מתחיל בשם הייחודי רוח השם. השם הזה אינו רק מילה עבורו, אלא תמצית הסיפור המשפחתי. הוריו עלו לארץ מארצות הברית, ובמהלך המסע הזה הם ויתרו על כל רכושם ועולמם החומרי. הם הגיעו לארץ הקודש עם שלושה ילדים קטנים, חסרי כל מבחינה גשמית אך עשירים באמונה עצומה. הם החלו את חייהם מאפס, עבדו קשה מאוד כדי לבנות בית בישראל, והשמות שנתנו לילדיהם שיקפו את המעמד הרוחני שבו היו נתונים באותה עת. עבורם, כשאין לך דבר להישען עליו מלבד הבורא, האמונה הופכת למציאות המוחשית ביותר.

מתוך האמונה הזו צמח גם החינוך שקיבל רוח השם. הוריו הנחילו בו ערכים של אורח חיים בריא מתוך תפיסה יהודית עמוקה. הגוף של האדם אינו רכושו הפרטי לעשות בו ככל העולה על רוחו, אלא הוא משכן לשכינה. כפי שלא מכניסים פסולת או רעלים לתוך מקום קדוש, כך יש לשמור על הגוף בשיא הניקיון והבריאות. החינוך הזה לטיפוח המשכן הגופני הוא שהוביל אותו בסופו של דבר לעולם הספורט, שם הוא מבטא את היכולות שניתנו לו מהשמיים.

מילד ביישן ללוחם ללא חת

למרות התדמית הנוכחית שלו כלוחם עז, רוח השם מספר כי בילדותו היה ילד ביישן מאוד, שסבל מחוסר ביטחון עצמי. המפגש הראשון שלו עם מכון האימונים היה רגע של גילוי עצמי. שם, דווקא בתוך הקושי הפיזי, הוא הרגיש בנוח. הספורט העניק לו את היכולת להביע את עצמו בצורה הטובה ביותר ולבנות את אישיותו. כשהוא נכנס לראשונה לזירה לקרב אמיתי, הוא חווה פחד ולחץ עצומים. פתאום זה לא רק אימון, אלא קרב שבו אין חוקים והיריב מנסה להכות בכל כוחו. ההתמודדות הזו היא שבנתה בו את היכולת לעמוד בלחצים ולהשיב מלחמה שערה.

ככל שהתבגר, הקשר שלו עם הקדוש ברוך הוא הפך לחלק בלתי נפרד מההכנה לקרב. בסביבות גיל 14 הוא החל לדבר עם השם בתפילות אישיות ובקריאת פרקי תהילים. בעולם שבו כל תנועה לא נכונה יכולה להוביל לפציעה, ובו ישנם משתנים רבים שאינם תלויים באדם, הוא מצא באמונה את הכוח העילאי שחסר לו. האמונה מאפשרת לו להתמודד עם חוסר שינה, מחלות וקשיים פיזיים, ולהיכנס לזירה בביטחון שהכל מושגח מלמעלה.

הדרמה בזירה: דבק, תפרים וניצחון היסטורי

הקריירה המקצוענית שלו לקחה אותו למקומות רחוקים כמו תאילנד, שם בנה את עצמו שלב אחר שלב. הוא זכה במדליות כסף וארד באליפויות עולם לנוער ובוגרים, אך תמיד שאף להביא את הזהב למדינת ישראל. באחת האליפויות המרתקות ביותר, הוא עמד מול יריבים קשוחים ביותר, ביניהם אלופי עולם לשעבר. בקרב מול לוחם טורקי, הוא הפגין דומיננטיות מרשימה, אך בשניות האחרונות ספג בעיטה חזקה לפניו שפתחה את שפתו בצורה קשה. הפציעה הייתה כה עמוקה שהיא הגיעה עד פנים השפה.

החשש הגדול היה שצוות השיפוט יפסול אותו מהמשך התחרות בגלל הפציעה. בתושייה רבה, הרופא הדביק את הפצע מבחוץ בדבק מיוחד ותפר אותו מבפנים כדי שהתפרים לא ייראו לעין. לאורך כל הקרבות הבאים, השפה נפתחה שוב ושוב, והיריבים שכבר ידעו על הפציעה כיוונו את המכות שלהם בדיוק לשם. רוח השם מספר על רגעים של נוקדאון, שבהם הוא נפל והרגיש טשטוש בראשו, אך בעזרת תפילה חרישית הוא הצליח להתעשת ולחזור להילחם. בסופו של דבר, הוא גבר על יריבים מצרפת ומספרד, וניצח בגמר לוחם חזק מאפגניסטן, מה שהביא לו את מדליית הזהב המיוחלת.

שליחות לאומית וקידוש השם

עבור רוח השם גורדון, העמידה על הזירה אינה עניין אישי בלבד. הוא מרגיש שהוא מייצג את עם ישראל כולו. תחושה זו התחזקה במיוחד מאז פרוץ המלחמה בארץ. הוא רואה חשיבות עליונה בהנפת דגל ישראל ובשמירה על סממנים יהודיים בכל מקום בעולם, כדי להראות את עוצמתו וגאוותו של העם היהודי. למרות הקשיים בשמירת מצוות ודת בעת שהות בחוץ לארץ ובמדינות כמו תאילנד, הוא משתדל להניח תפילין בכל יום ולהתפלל לפני ואחרי כל קרב.

הוא מאמין באמונה שלמה שכל מה שקורה לו מגיע בהשגחה פרטית. אם הוא מנצח, זוהי ברכה מהשם, ואם הוא מפסיד, הוא רואה בכך שיעור חשוב לחיים. השאיפה שלו היא להמשיך ולהתקדם בזירות הגדולות ביותר בעולם, לעשות רעש חיובי למען המדינה ולהוכיח לכולם שרוח השם גורדון הישראלי הוא הלוחם הטוב בעולם. את ההישגים ההיסטוריים שהביא למדינה הוא רואה רק כתחילת הדרך, כשהוא ממשיך ללמוד מטעויותיו ולהתחזק באמונתו ובכוחו למען קידוש השם וגאון ישראל.