דווקא בימי בין המצרים: האם נחשף המקום שבו שכן ארון הברית?

גילויים חדשים שנחשפו במהלך עונת החפירות הנוכחית בתל שילה מעוררים עניין רב בקרב החוקרים, לאחר שנחשף קיר דרומי מרכזי שלדבריהם מאפשר לראשונה לשחזר את המבנה המלא של המתחם שנחפר באתר.

ד"ר סקוט סטריפלינג, מנהל החפירות בתל שילה, הסביר בבלוג של המכון לחקר המקרא כי "גילוי הקיר הדרומי מאפשר לחוקרים להעריך בצורה טובה בהרבה את תפקודו ואת חשיבותו של המבנה".

לצד הקירות שנחשפו, נמצאו גם שורה של ממצאים פולחניים ובהם רימוני קרמיקה, קרנות מזבח וקונכיות ארגמן. החוקרים מציינים כי מדובר בממצא משמעותי, משום שקונכיות אלו שימשו בעת העתיקה להפקת צבעי התכלת והארגמן, המזוהים עם בגדי הכהונה המתוארים במקרא.

ממצא נוסף שמשך את תשומת לב החוקרים הגיע מניתוח עצמות בעלי החיים שהתגלו באתר. לדבריהם, רבות מהעצמות הגיעו מהצד הימני של גוף החיה, פרט התואם את המתואר בספר ויקרא, פרק ז', שם נקבע כי שוק הימין מוקדשת לתרומה קדושה המיועדת לכוהנים.

במהלך החפירות נחשפו גם חלקים נוספים ממערך ההגנה של העיר הקדומה, ובהם מערכת שערים מורכבת ומספר חדרים. הממצאים מספקים תמונה רחבה יותר של אופן בנייתה והגנתה של שילה. החוקרים מעריכים כי ייתכן שמדובר במתחם השער המוזכר בסיפור המקראי על מותו של עלי הכהן, אך מדגישים כי בשלב זה מדובר בהשערה בלבד.

לדברי סטריפלינג, התגליות החדשות מספקות הצצה חשובה לשלבי ההתיישבות המוקדמים ביותר של שילה ומסייעות להבין טוב יותר את תולדות האתר עוד לפני ההתיישבות הישראלית.

על פי המתואר במקרא, ארון הברית נבנה במדבר סיני לאחר יציאת מצרים בהתאם לציווי אלוקי, ובתוכו הונחו לוחות הברית שקיבל משה רבנו בהר סיני. הארון נשמר במשכן ונחשב לחפץ הקדוש ביותר של עם ישראל,.

לאחר כיבוש הארץ נקבע המרכז הדתי של בני ישראל בשילה שבנחלת שבט אפרים. המשכן הוקם במקום וארון הברית שכן בו במשך יותר משלוש מאות שנה, לאורך תקופת השופטים ובימי עלי הכהן.

בהמשך, בעקבות התבוסה בקרב אבן העזר, נפל הארון בידי הפלשתים והועבר בין אשדוד, גת ועקרון, עד שהוחזר לבית שמש. משם הגיע לקריית יערים, ובהמשך העלה אותו דוד המלך לירושלים. שלמה המלך הציב את הארון בתוך קודש הקודשים בבית המקדש הראשון.

התעלומה הגדולה סביב הארון החלה עם חורבן בית המקדש הראשון בשנת 586 לפני הספירה. מאז נעלם ארון הברית מן התיעוד, אינו מופיע ברשימות הביזה של הבבלים, ולא שב מעולם לבית המקדש השני. בשל כך, החפירות בתל שילה נחשבות בעיני החוקרים לאחד המאמצים המרכזיים להבנת ההיסטוריה של המשכן והמקום שבו שכן בעבר.

גם בשנים האחרונות ממשיך האזור להניב ממצאים מסקרנים. בשנה שעברה מצאה זיו ניצן, פעוטה בת שלוש, קמע חרפושית בן כשלושת אלפים ושמונה מאות שנה במהלך טיול משפחתי בתל עזקה. דפנה בן תור, מומחית לקמעות וחותמות עתיקים, אישרה כי מדובר בחרפושית כנענית מתקופת הברונזה התיכונה.

תל עזקה, שבו התגלה הקמע, הוא אתר ארכיאולוגי מוכר בשפלת יהודה שנחפר במשך יותר מעשור, וממחיש כיצד ממצאים היסטוריים משמעותיים ממשיכים להתגלות גם במהלך ביקורים שגרתיים של מטיילים.