המהלך שמסעיר את קנדה: מעכשיו גם לעצים יש זכויות

מהלך יוצא דופן התקבל בעיירה טראס ואודריי, ממערב למונטריאול שבקנדה, לאחר שמועצת העיר החליטה להכיר בעצים כישויות חיות הזכאיות להגנה מיוחדת. בארגון הבינלאומי לזכויות הטבע הגדירו את ההחלטה כראשונה מסוגה בקוויבק ובקנדה.

ההחלטה, שאושרה ב-9 ביוני למניינם, קובעת כי לעצים יש זכות לחיים, לצמיחה טבעית, לשמור על שלמותם ולהתחדשות. במקביל חתמה העיירה על מסמך בינלאומי בשם "ההצהרה האוניברסלית לזכויות העץ", יוזמה שמקדמים ארגונים סביבתיים ברחבי העולם.

ראש העיר, מישל בורדו, סיפר כי ההשראה למהלך הגיעה לאחר שתושבי המקום. בורדו הוסיף: "עץ דומה לאדם משום שהוא נושם, חי, קולט מים ומגן על בני האדם מפני דברים רבים".

לדבריו, בעקבות ההחלטה תבחן העיירה מחדש את התקנות הקיימות, כדי להבטיח שעצים יזכו להגנה מרבית, ואם יהיה צורך לכרות עץ, יינקטו צעדים להחלפתו. בנוסף מתכננת הרשות לעודד נטיעות נוספות, בין היתר באמצעות חלוקת עצים לתושבים לצורך שתילתם.

ראש העיר ציין כי לעצים יש תפקיד מרכזי בשמירה על הסביבה. לדבריו, הם מסייעים להפחית את החום באזורים עירוניים, משפרים את איכות האוויר, תורמים לניהול משאבי המים ומסייעים בהגנה על בעלי החיים והצמחייה.

עוד אמר כי ההחלטה התקבלה פה אחד על ידי חברי מועצת העיר וזוכה גם לתמיכת התושבים. לדבריו, הוא אינו סבור שהמהלך יפגע בפיתוח היישוב, בין היתר משום שכבר לא נותרו בו שטחים פנויים לבנייה.

בורדו הסביר כי העיירה מתאימה במיוחד להוביל מהלכים מסוג זה, משום שהיא מוקפת ביערות ותושביה בחרו לחיות בה בזכות אופייה הכפרי. הוא הוסיף כי בשנים האחרונות חוותה העיירה שלוש הצפות, ולכן התושבים מודעים היטב להשפעות של מזג אוויר קיצוני ושינויי האקלים.

לדבריו, "כשמדובר במאבק בשינויי האקלים, בעלי הברית הגדולים ביותר שלנו הם העצים".

נשיאת הארגון הבינלאומי לזכויות הטבע, יני וגה קרדנס, אמרה כי ההכרה בזכויות העצים היא חלק ממגמה עולמית, שבמסגרתה מדינות ואזורים שונים, מניו זילנד ועד קולומביה, העניקו מעמד משפטי גם לנהרות ולאזורי טבע נוספים.

גם ביהדות ניתן למצוא יחס מיוחד לעצים ולטבע. התורה כותבת: "כי האדם עץ השדה" (דברים כ', י"ט), חז"ל מסבירים כי כמו העץ, גם האדם זקוק לשורשים איתנים, לטיפוח ולסביבה שתאפשר לו לצמוח ולהניב פירות טובים.

לצד זאת, התורה אוסרת להשחית עצי מאכל ללא צורך במסגרת איסור "בל תשחית", חז"ל הרחיבו עיקרון זה לכל הימנעות מהשחתה מיותרת של משאבי העולם. לאורך הדורות ראו חכמי ישראל בנטיעת עצים מעשה של אחריות לדורות הבאים, כפי שאמרו חז"ל: "כשם שמצאתי נטיעות שנטעו אבותיי לי, כך אטע אני לבניי" (מדרש תנחומא). בכך מעניקה היהדות מבט הרואה בשמירה על העצים והטבע לא רק ערך סביבתי, אלא בעיקר חובה מוסרית ורוחנית.