מרגישים בלתי נראים? 5 דרכים להרגיש מוערכים יותר

כולנו רוצים להרגיש שאנחנו חשובים. לא רק לקבל מחמאה פה ושם, אלא לדעת שבאמת רואים אותנו, מעריכים אותנו ושיש לנו השפעה על האנשים שסביבנו.

לפי הסופרת ג'ניפר ברהני וולאס תחושת המשמעות בחיינו נשענת על שני דברים בסיסיים: להרגיש שאנחנו בעלי ערך, ולדעת שאנחנו מוסיפים ערך לאחרים.

"אנחנו נמצאים בעיצומה של מגפת בדידות", אומרת וולאס. "בשורש התופעה נמצא פער בתחושת המשמעות. כשאנשים לא מרגישים שהם חשובים, הם נוטים להסתגר ולהתרחק".

לדבריה, התחושה הזו יכולה להופיע כמעט אצל כל אחד. זה קורה כשלא מקבלים את ההערכה שציפינו לה בעבודה, כשמרגישים בלתי נראים במפגש חברתי, או כשנדמה לנו שבן או בת הזוג כבר לוקחים אותנו כמובן מאליו.

אז איך אפשר לחזק את תחושת הערך שלנו?

אחת ההמלצות של וולאס היא לעצור בסוף היום לכמה רגעים ולחשוב על דבר אחד טוב שעשינו עבור אדם אחר.

זה לא חייב להיות משהו גדול. אולי עזרתם לשכן, הצחקתם חבר לעבודה או פשוט ניהלתם שיחה רגישה בסבלנות ובאכפתיות. "סוג כזה של מודעות עוזר לבנות תחושת משמעות פנימית", היא מסבירה.

טיפ נוסף שלה הוא ליצור לעצמכם "קופסת השפעה". מקום שבו תשמרו הודעות תודה, מכתבים, ברכות או כל מילה טובה שקיבלתם לאורך השנים.

"בימים שבהם אתם מרגישים שאתם לא חשובים, אפשר לפתוח את הקופסה ולהיזכר בערך שלכם", היא אומרת. וולאס מדגישה שגם הדרך שבה אנחנו מודים לאחרים יכולה לחזק את תחושת המשמעות שלהם.

במקום להסתפק ב"תודה על המתנה", היא מציעה להתמקד באדם עצמו. לדוגמה: "תודה שאתה תמיד חבר שמכיר אותי ויודע בדיוק מה אני אוהב".

כך, לדבריה, אנחנו לא רק מודים על המעשה, אלא גם משקפים לאדם שמולנו את הערך שהוא מביא לחיינו.

בספרה היא מתארת גם את מה שהיא מכנה "מרחבי משמעות". אלו מקומות מחוץ לבית ולעבודה שבהם נוצרים קשרים אנושיים ותחושת קהילה.

זה יכול להיות בית הקפה השכונתי, חדר הכושר, פארק הכלבים או כל מקום שבו אנחנו פוגשים אנשים באופן קבוע.

אבל אולי העצה המעניינת ביותר של וולאס היא גם הפשוטה ביותר. היא מציעה לדמיין שכל אדם שאנחנו פוגשים נושא שלט בלתי נראה שעליו כתוב:

"תגיד לי, האם אני חשוב?"

לדבריה, כשאנחנו בוחרים להגיב בנדיבות, בהקשבה ובחמלה, אנחנו לא רק מחזקים את האדם שמולנו. "בכל פעם שאנחנו מחזקים את הערך של אדם אחר, אנחנו נזכרים שגם אנחנו נחוצים, מוערכים ובעלי יכולת להשפיע", היא אומרת. "וכשאנחנו מזכירים לאחרים שהם חשובים, אנחנו מגלים עד כמה גם אנחנו חשובים".

מה שגב' וולאס מציעה הוא נכון וחשוב, אבל עבור היהדות מדובר ברעיון מוכר ועתיק. הרבה לפני שפסיכולוגים דיברו על הצורך של האדם להרגיש משמעותי, חז"ל כבר הדריכו אותנו להרבות בגמילות חסדים, לראות את הזולת, להתעניין בו ולהעניק לו תחושה שהוא חשוב ובעל ערך. ביקור חולים, הכנסת אורחים, ניחום אבלים או אפילו מילה טובה לחבר, אינם רק מעשים של חסד.

הם דרך לומר לאדם שמולנו: אתה לא שקוף, אתה חשוב, אתה נוגע בחייהם של אחרים. אולי זו אחת הסיבות לכך שגמילות חסדים נחשבת ביהדות לאחד מעמודי התווך של העולם. כשאנחנו מעניקים לאחר תחושת ערך ומשמעות, אנחנו לא רק עושים טוב עבורו, אלא גם ממלאים את אחד הייעודים העמוקים ביותר של האדם, שלנו עצמנו.