רוצים להיפטר מהחרדה לגמרי? דווקא זו עלולה להיות הטעות הגדולה

שאלה:

עברתי טיפול בחרדה, וברוך ה' המצב השתפר מאוד. ובכל זאת, יש עדיין רגעים של חרדה קלה. אני רוצה להגיע לשלמות בטיפול, אבל מטפלים אומרים לי שאין דבר כזה שלמות, ותמיד תישאר מידה מסוימת של חרדה.

האם זה נורמלי?

תשובה:

המטרה אינה להגיע למצב של אפס חרדה, אלא להגיע למצב שבו החרדה כבר אינה מנהלת את החיים.

חרדה היא רגש אנושי. כל עוד האדם חי, יהיו רגעים של אי ודאות, מתח, אי נוחות או פחד. הניסיון להעלים כל תחושת חרדה עלול להפוך בעצמו לבעיה, משום שהוא יוצר מאבק מתמיד עם כל סימן קטן של אי נוחות.

לא כל חרדה צריך לנצח. יש חרדות שצריך פשוט לתת להן להיות, מבלי להיבהל מהן.

כאשר האדם אומר לעצמו: "לא נעים לי עכשיו, אבל אני מסוגל לשאת את זה", הוא מפסיק להזין את מעגל החרדה. לעומת זאת, אם הוא אומר: "אני חייב להיפטר מזה מיד", הוא משדר למוח שיש כאן סכנה אמיתית, והחרדה דווקא מתחזקת.

אפשר לחשוב על זה כמו רעש של מזגן. בתחילה שומעים אותו היטב, אבל כאשר מפסיקים לבדוק כל הזמן אם הוא עדיין נשמע, המוח מפסיק להקדיש לו תשומת לב, והוא כמעט נעלם מן המודעות.

חשוב גם לדעת שאין טיפול שמבטיח שלא יהיו עוד רגעים של חרדה. ההצלחה האמיתית היא שהחרדה כבר אינה מכתיבה את ההחלטות, אינה מגבילה את החיים ואינה מפחידה את האדם בעצם קיומה.

לכן, זה נורמלי לחלוטין שגם לאחר טיפול מוצלח יהיו מדי פעם רגעים של אי נוחות, מתח או חרדה קלה. ההבדל הוא שכעת האדם יודע:

"זו רק תחושה, לא סכנה."

הוא אינו חייב להילחם בה.

הוא יכול להמשיך בחייו גם כשהיא קיימת.

בדרך כלל, דווקא כאשר הוא אינו נאבק בה, היא דועכת מעצמה.

זהו אחד הפרדוקסים הידועים בטיפול בחרדה: ככל שמנסים פחות לשלוט בחרדה, כך היא נוטה להיחלש. וככל שנאבקים בה יותר, כך היא נוטה להתעצם.