מכירים את הרגע הזה שאתם עומדים מול אתגר ענק, והבטן פתאום מתהפכת? אצלי, כמתאגרף לשעבר, זה תמיד קרה בזירת האיגרוף. מאות קרבות, זיעה, ולב שדופק במקסימום.
השאלה שתמיד נשאלה הייתה: "דולב, אתה לא מפחד?".
התשובה היא שתמיד פחדתי, אבל לא מהיריב שמולי, אלא מהידיעה שאני עלול לא לתת את המקסימום שלי ובעצם לא להיות הגרסה הכי טובה של עצמי. הפחד הזה לא שיתק אותי, הוא שלח אותי להתאמן עוד ועוד.
המנגנון הזה הוא המפתח להבנת המושג שלצערי די התעוות בדורנו: "יראת שמים". אנשים בטוחים ש"יראה" פירושה לחיות בבהלה חרדתית מפני עונש. ברור שיש דין ויש דיין, ופחד מעונש הוא המנגנון ההכרחי ששומר עלינו לא להתבלבל משטף החיים.
אבל הרמב"ם (בהלכות יסודי התורה) פותח לנו קומה גבוהה בהרבה: "יראת הרוממות".
בואו ננסה לחוות את העובדה שכל אחד מאיתנו הוא גוש בשר משוכלל המהלך על כדור שמסתובב בחלל סביב כדור אש ענק - שאם הוא מתקרב אלינו בסנטימטר אחד כולנו נשרפים, ואם הוא מתרחק כולנו קופאים.
ההכרה הזו, כשתופסים את התובנה המדהימה הזו, חוטפים הלם של פרופורציה. וזה לא בא להקטין, אלא להפך, להצית רצון פנימי להתחבר למשהו שגדול מאיתנו.
כשההבנה הזו שוקעת אצלנו, הפחד הופך למנוע עוצמתי שדוחף אותנו לעלות לזירה של העולם, להתייצב מול הבורא, ולנצח במשימת החיים, הלא היא דביקות וברית עם השם יתברך.
