זו הסיבה המפתיעה שבגללה בית הכנסת נקרא מקדש מעט

בית הכנסת נחשב לאחד המקומות המרכזיים בחייו של כל יהודי. אף שהקב"ה ממלא את כל המציאות ואין מקום פנוי ממנו, חז"ל לימדו שישנם מקומות שבהם השכינה מתגלה באופן מיוחד. בית הכנסת הוא אחד מאותם מקומות, אליו מגיעים יהודים מדי יום כדי להתפלל, לבקש, להודות ולהתחבר לבורא העולם. לפניכם עשר נקודות מרכזיות על חשיבותו ומעמדו של בית הכנסת.

חז"ל הדגישו את הצורך בקביעת מקום מיוחד לתפילה. רב אחאי גאון כתב כי על עם ישראל להתפלל במקום שיועד לכך, כפי שלמדו מיעקב אבינו שהתפלל במקום מיוחד. גם רבי חלבו בשם רבי חנינא שיבח את מי שקובע לעצמו מקום קבוע לתפילה.

בזמן המשכן ובית המקדש, אלו היו מוקדי ההתכנסות הרוחנית של עם ישראל. לאחר חורבן בית המקדש הראשון, הבחין עזרא הסופר בצורך להסדיר את נוסח התפילה, וביחד עם אנשי הכנסת הגדולה תיקן נוסח מסודר הכולל שבח, הודיה ובקשות.

זמני התפילות שאנו מכירים כיום נקבעו בהתאמה לעבודת הקורבנות בבית המקדש. תפילת שחרית מקבילה לקורבן הבוקר, מנחה לקורבן של אחר הצהריים, וערבית כנגד הקטרת האיברים שנמשכה במשך הלילה.

הנביא יחזקאל כינה את בתי הכנסת בשם "מקדש מעט". פרשני המקרא הסבירו כי קדושת בית המקדש ממשיכה במידה מסוימת גם לבתי הכנסת, שבהם שורה השכינה בקרב המתפללים.

רש"י, האברבנאל ומצודת דוד ביארו כי הקב"ה משרה את שכינתו בבתי הכנסת ושומע את תפילותיהם של ישראל. גם במדרש ובגמרא מובאים דברי חז"ל המלמדים על נוכחות השכינה במקום קדוש זה.

מעלתו של בית הכנסת משפיעה גם על הבאים בשעריו. במדרש משווים את הכניסה אליו לטבילה המטהרת את האדם, ומלמדים כי היוצאים ממנו זוכים להוסיף זכויות ומצוות.

הרמב"ם כותב כי ראוי להשתדל להתפלל בבית הכנסת גם כאשר אין מניין, משום שמעלת המקום מסייעת לקבלת התפילה.

עוד מסופר בגמרא על רבי יוחנן, שלמד כי אחד הסודות לאריכות ימים הוא ההקפדה להגיע מוקדם לבית הכנסת ולהישאר בו זמן ממושך.

למרות שעיקר ייעודו של בית הכנסת הוא תפילה בציבור, ההלכה קובעת שגם מי שמתפלל ביחידות ראוי שיעשה זאת בבית הכנסת, בשל קדושתו ומעלתו המיוחדת.