הטעות שגורמת לכם לפחד מהמחר בכל יום מחדש

למה האדם פוחד יותר ממה שעלול לקרות בעתיד מאשר ממה שכבר קרה בעבר?

העבר, גם אם היה קשה, הוא סגור, חתום, מוגדר. העתיד, לעומת זאת, פתוח. והנפש האנושית מתקשה לשאת פתיחות. כי חוסר ודאות איננו רק חוסר מידע, הוא חוויה קיומית של אובדן אחיזה ושליטה.

העתיד הוא כולו אפשרויות, ועלול להיות נחווה כמו איום מתמיד. העבר, גם אם כאב והיה קשה, כבר איננו מאיים, הוא עובדה.

ועוד יותר עמוק: העבר לא דורש מאיתנו אחריות. העתיד כן.

מול העתיד האדם צריך לבחור, להחליט, לשאת תוצאות.

החרדה איננה רק מפני מה שיקרה, אלא מפני עצם העובדה שהחיים אינם סגורים. שהכול עוד יכול להשתנות. שהמציאות איננה נשלטת לחלוטין...

היהדות מעמידה יסוד מהפכני: העתיד איננו חלל ריק ומאיים, אלא מרחב של השגחה.

האדם לא נושא את העתיד על כתפיו.

האדם רוצה ודאות כי הוא מדמיין שהוא מנהל את העולם. החרדה היא תוצר לוואי של תחושת שליטה מדומה. ככל שהאדם חש שהוא צריך להבטיח את מחר, כך המחר נעשה מפחיד יותר.

הדאגה היא ניסיון לפתור היום את מה ששייך למחר.

העבר איננו מפחיד כי איננו בידי האדם... והאמת שהעתיד גם לא בידי האדם, אלא שהוא מסרב לקבל זאת.

האשליה היא שהאדם רוצה ביטחון מוחלט בעולם שנברא בכוונה כחסר ודאות.

זה איננו פגם בבריאה, זו שלימות הבריאה עם הבחירה של האדם בעולם.

החרדה היא מפגש בין הדמיונות של האדם לבין גבולות היותו אדם...

הגישה הבריאה והשקט הפנימי נולדים כאשר האדם מפסיק לדרוש מהעתיד להיות ברור, ואז מוכן האדם לפגוש את מרחב האפשרויות שיש בחיים, לא כבעיה מתמטית שיש לפתור, אלא כבחירה שיש לפעול, ליזום ולהיות שותף לבורא עולם בהענקת משמעות לבריאה.

האדם איננו חרד מפני העתיד.

האדם חרד מפני העובדה שהוא איננו אלוקים.

דווקא הוויתור על השליטה המדומה מוליד את תחושת היציבות העמוקה ביותר.