צופים בסרטי אימה? זה מה שהפסיכולוגים אומרים שזה עושה לנפש שלכם

‫רבים נמשכים לסרטי אימה דווקא בגלל התחושה שהם מייצרים: פחד, מתח, בהלה ואדרנלין, אבל מתוך מקום בטוח. עבור חלק מהאנשים מדובר בסגנון האהוב וזאת דרך לחוות ריגוש מבלי להימצא בסכנה אמיתית. אך השאלה שמעסיקה לא מעט אנשים היא האם צפייה תכופה בסרטי אימה עלולה להשפיע על הבריאות הנפשית?

‫החשש הזה אינו מנותק מהמציאות. הורים רבים מזהירים את ילדיהם מצפייה מרובה בתכנים מפחידים, ובמיוחד את בני הנוער כאשר הנפש והמוח עדיין מתפתחים.

וגם בוגרים שואלים את עצמם - האם סרט אימה יכול להשאיר חותם רגשי?

‫לדברי מומחים מתחום הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה, התשובה תלויה בעיקר בדרך שבה הגוף והנפש מגיבים לחוסר ודאות, לפחד ולמתח. אצל חלק מהאנשים הסרטים עלולים להגביר חרדה, מתח או קשיי שינה.

‫"יש הרואים בסרטי אימה פורקן של התרגשות, דרך לשחרר רגשות ולחוות בבטחה פחד ואדרנלין", מסביר ד"ר מקס דושיי, פסיכולוג קליני, מייסד שותף ומנכ"ל KMN Psych. "הצד השני של המטבע הוא שאנשים שרגישים מאוד לרגשות עלולים לפתח רמות גבוהות יותר של חרדה, להתקשות לישון בגלל סיוטים, או לחוות עלייה במתח בעקבות צפייה בסרטים מסוג זה".

גם ההסבר של ד"ר האטרס פרידמן מלמד כי סרטי אימה אינם מסתכמים בבידור רגעי, אלא מפעילים בגוף ובנפש מערכת שלמה של פחד, לחץ ודריכות. לדבריה, ‫"תחושת הפחד, שאנו מצפים לה לחלוטין כשאנחנו צופים בסרט אימה, יכולה לגרום לשחרור אדרנלין, ולהוביל לפרצי אנרגיה ולחושים מחודדים. זה מרגיש ראשוני, אפילו אבולוציוני", אומרת ד"ר האטרס פרידמן. "אנחנו צופים בסרטי אימה בבטחה - עם חברים או אנשים אהובים. ואנחנו מנותקים מהדמויות, אנחנו מזכירים לעצמנו כשאנחנו מפחדים מדי שזה לא אמיתי, ושהם רק משחקים".

אלא שהידיעה ש"זה לא אמיתי" אינה מבטלת את התגובה הפנימית. הגוף עדיין מקבל אותות של בהלה, המוח נכנס למצב של עוררות, והנפש סופגת תמונות של פחד ואיום. לכן, גם כשהצופה מרגיש שהוא שולט בחוויה, בפועל הוא מכניס את עצמו מרצון למצב רגשי שמבוסס על חרדה, מתח וחוסר שקט.

פרידמן מוסיפה כי חלק מהחוויה נובע מהזדהות של הצופה עם הדמויות שעל המסך, גם כשהוא יודע שאינו נמצא בסכנה ממשית. "אם כצופים אנחנו רואים את עצמנו בהם, אנחנו משתתפים פעילים יותר, וחושבים: מה הייתי עושה אם זה היה אני? במי הייתי בוטח במצב הזה? וכל זה בזמן שאנחנו יודעים ששיננו את התבניות שסביר שנראה", היא אומרת. "כל זה יכול לתרום לתחושת שליטה בחוויה מפחידה, אנחנו הרפתקנים, אבל אין סכנה אמיתית. שני הדברים דומים לנסיעה ברכבת הרים מפחידה: תחושות צפויות של פחד והתרגשות, ולאחר מכן תחושת שליטה".

דווקא ההזדהות הזו היא נקודת הסכנה המרכזית: הצופה אינו נשאר באמת "מחוץ לסיפור", אלא מדמיין את עצמו בתוך הסיטואציות הקשות, שואל את עצמו כיצד היה מגיב, ומתרגל בראשו תרחישים של איום ופחד. לכן, גם אם אין סכנה אמיתית בחדר, התוכן עלול להשאיר אחריו רושם רגשי, להפריע לשלוות הנפש ולהמשיך להדהד גם אחרי שהמסך נכבה.

לצד ההסברים המקצועיים, גם במבט תורני-חינוכי עולה אזהרה דומה מפני חשיפה לתכנים שמערערים את שלוות הנפש. הרב זמיר כהן מציין בסרטון כי הבמאים מעוניינים שהצופה יכנס לחרדות כדי לגרום לריגושים: "צריך לחשוב על רעיון יותר מטורף שלא חשבת עליו ואז תילחץ מזה, כי זה מה שהם רוצים למכור את הסרטים שלהם". לדבריו, יש חשיבות גדולה לשינה רגועה ומתוקה, כפי שנאמר: "אם תשכב לא תפחד ושכבת וערבה שנתך" (משלי). הרב זמיר כהן מדגיש כי אחד הגורמים שעלולים להפריע לכך הוא צפייה בסרטים, ובמיוחד סרטי אימה, אלימות ופשע, ולאחר מכן אנשים מתפלאים שהם חולמים חלומות מפחידים.

בשורה התחתונה, צפייה בסרטי אימה אינה משפיעה על כולם באותה צורה, אך מי שמרגיש שהפחד ממשיך ללוות אותו גם אחרי המסך, שהשינה נפגעת או שהנפש נעשית דרוכה יותר, כדאי שיעצור ויבחן מחדש את התכנים שהוא מכניס לחייו.