בגיל 26 הוא עזב הכול, ואז משפט אחד שינה את חייו

יצחק גדל בבית להורים גרושים שלא שמרו שבת. חלק מילדותו עבר עליו בקיבוץ ובהמשך עקר לפתח תקווה ולמד בבית ספר ממלכתי. בסיום כל יום לימודים הוא היה במסגרת "הנוער העובד". בתום שירותו הצבאי, עבד בתל אביב בעבודת לילה כברמן וכמלצר.

למרות כל השפע הגשמי, בגיל 26 חש ריקנות. משהו חסר בנשמה, והחליט להתפטר מעבודתו. למחרת בבוקר פגש את חברו שחזר בתשובה והציע לו להתארח ביום הכיפורים בירושלים אצל משפחה.

זו הייתה הפעם הראשונה בחייו שבה שמר את יום הכיפורים בתענית ובתפילות. שם הניצוץ היהודי שבו נדלק. יצחק חזר לביתו מאושר ושמח. לפני שעלה לביתו ניגש אליו רב בית הכנסת המקומי ואמר לו:

"אתה ממש נראה מאושר. מאיפה הגעת?"

יצחק השיב לו בחיוך:

"זאת הפעם הראשונה שהתפללתי ביום הכיפורים וגם צמתי כל היום. חשתי קדושה ממש".

"היכנס לרכבי", הציע לו הרב בספונטניות, "ואני אסיע אותך לבית מלון שבו מתחיל מהערב סמינר יהדות לסוף שבוע. אני אקח אותך ואני גם אחזיר אותך".

יצחק מספר בהתרגשות רבה:

"הסמינר נתן לי את כל התשובות לחיים. יש בורא לעולם!"

בסיום הסמינר היה במקום נציג מישיבת "מחנה ישראל" מירושלים, ששילב אותו ישירות לישיבה.

יצחק מצא עצמו מנותק מכל העולם הגשמי והחל ללמוד שם ארבעה חודשים רצופים, עד שהיצר הרע אמר לו: "מספיק. צא החוצה בחזרה!".

הוא חזר לביתו עם הרגשה של צומת דרכים בחיים והחליט שהוא מתפלל לקב"ה שיעזור לו וישלח לו שליח שיעניק לו עצה נכונה.

לפתע ראה מודעה על שיעור תורה מאת הרב אורי זוהר זצ"ל. הוא הגיע לשיעור והקשיב לו עד הסוף. בסיום השיעור יצחק פנה אל הרב וסיפר לו בקצרה את כל אשר עבר עליו וביקש עצה נכונה לחיים.

הרב אורי זוהר הסתכל לו בעיניים ואמר לו:

"יצחק, אל תוותר. אתה תפסיד את החיים שלך. לך לישיבת מחנה ישראל בחזרה".

יצחק ציית לדברים הנחרצים ששמע מפי הרב אורי זוהר, והעיד בפניי שזו הייתה השנה היפה ביותר בחייו. הוא מכר את הרכב ושקד בלימוד התורה.

לאחר שנתיים, ראש הישיבה והרבנית של מחנה ישראל שידכו לו בת ישראל צדקת, ויחד עמה זכה להקים בית של תורה.