30 יום לפטירת הילדה שאיחדה את עם ישראל: “אני אוהבת אותך”

שלושים יום מלאו לאותו לילה נורא שבו נקטפה בדמי ימיה הנשמה הטהורה, הילדה נסיה כראדי זכרה לברכה, כתוצאה מפגיעת טיל איראני. בתוך רגע אחד המציאות השתנתה ללא הכר. אזעקה פתאומית הפכה לאסון כבד אשר הרעיד לבבות בכל רחבי הארץ והעולם היהודי. אולם, מתוך מעמקי הכאב הבלתי נתפס ומתוך השברים הפיזיים והנפשיים, צמחה ועלה אחדות נדירה ומרגשת בעם ישראל, אחדות שממשיכה ללכד אלפי פסיפסים אנושיים סביב דמותה הזוהרת.

בני המשפחה הכואבים פתחו את סגור לבם ומגוללים את הרגעים הקשים והמצמררים, אותן דקות גורליות שלא יישכחו מלבם לעולם. דרך הסיפורים האישיים מתגלה דמותה של ילדה קטנה ומיוחדת במינה, שבמשך חייה הקצרים, ובייחוד בשבועות שלאחר פטירתה, הצליחה לעורר גל עצום של התחזקות רוחנית. אלפי אנשים קיבלו על עצמם תפילות, קבלות טובות, שמירת שבת, הקפדה על צניעות, קריאת פרקי תהילים ואמונה יוקדת בבורא עולם.

הרגע שבו הזמן עמד מלכת

האב השכול, הרב אלעזר כראדי, מתאר בקול רועד את שניות האימה שבהן הכל התרחש. לדבריו, המהירות שבה פגע הטיל לא הותירה לבני הבית כל סיכוי להתגונן כראוי או להעיר את הילדים משנתם.

"לא הספקנו עוד אפילו להגיד לה נסיה קומי או נסיה תתעוררי, כי ברגע שהייתה האזעקה כבר היה הפיצוץ הנורא"

אומר האב בכאב עמוק. הבית כולו רעד, חלונות נופצו, קירות נסדקו ובשבריר שנייה הפך המקום הבטוח של המשפחה לזירת חורבן.

אחד מאחיה של נסיה, שנחפז גם הוא לנסות ולהציל את אחותו הקטנה, נפגע באותו רגע מרסיסים רבים שחדרו לגופו. הוא ניצל בנס גלוי, אך נותר עם חתך עמוק ורציני ביותר בידו, פציעה שהצריכה טיפול רפואי מורכב. למרות פציעתו שלו, המחשבות כולן היו נתונות לאחותו הקטנה שישנה בחדרה הסמוך.

עדותו המצמררת של האח ניתאי

האח, ניתאי כראדי, משחזר את השניות הראשונות לאחר הפיצוץ העז. הוא מספר כי התעורר לקול חבטה אדירה שזעזעה את כל הבית. כאשר הביט ברגלו, הבחין מיד בפציעות ובדם הזורם, אך ללא היסוס, רץ על גבי שברי הזכוכיות המפוזרים ברחבי הבית אל עבר חדר הילדים. החדר היה מלא בהרס, אבק וזכוכית מנופצת.

כאשר הגיע אל מיטתה של נסיה, ראה אותה שוכבת פגועה קשות כתוצאה מהרסיסים הרבים שחדרו מבעד לחלון. ניתאי לא איבד את עשתונותיו, הרים את אחותו הקטנה בזרועותיו והחל לפנות אותה במהירות לכיוון הסלון. באותם רגעים הרגיש נחיל של דם חם הזורם על גופו, עדות לחומרת הפגיעה. נסיה הקטנה עוד הספיקה למלמל מילים ספורות של כאב לפני שאיבדה את הכרתה. באותם רגעים, האב אלעזר, המשמש ככונן במד"א ומתנדב מזה שנים רבות בהצלת חיים, נאלץ להתמודד עם המראה הקשה מכל, בתו שלו מוטלת פצועה אנושות בתוך ביתו. מעוצם השוק והכאב, התמוטט האב ופגע בראשו, כשהוא מרגיש שהוא נמצא בתוך סיוט וחלום בלהות שממנו הוא מנסה להתעורר.

החיבוק האחרון שהפך לצוואה

ימים ספורים לפני האסון הגדול, התרחש אירוע מיוחד במינו בבית המשפחה, אירוע שמקבל כעת משמעות מצמררת של פרידה. ניתאי מספר כי ראה את נסיה יושבת בסלון הבית ומחבקת את אחותה הגדולה, מלכה, בחיבוק חם ואוהב במיוחד.

כאשר ניגש אליהן ואמר לנסיה בצחוק שהיא עוסקת בגניבת אהבה, וכי גם הוא מעוניין בחיבוק, נסיה הקטנה הסתובבה אליו, תפסה אותו בחוזקה ועטפה אותו בחיבוק אמיץ שנמשך דקות ארוכות. במהלך החיבוק הזה, היא הביטה בעיניו ואמרה לו את המילים שנחרתו בלבו לעד:

"ניתאי, אני אוהבת אותך"

האח נזכר ברגעים הללו בעיניים דומעות ומציין כי גם כאשר הוא עצמו ניסה להרפות מעט מן החיבוק, נסיה המשיכה לאחוז בו בחוזקה ולא הרפתה. החיבוק הזה, יחד עם הצהרת האהבה התמימה והטהורה שלה, הפך עבורו ועבור המשפחה כולה למתנת פרידה נצחית, צידה לדרך ארוכה של געגוע.

נשמה של אהבה וחיבור

דמותה של נסיה זכרה לברכה מתוארת על ידי כל מכריה כסמל של אהבת אדם טהורה, ללא תנאים וללא מחיצות. האב מספר כי לנסיה היה כישרון מיוחד לחבר בין כל חלקי עם ישראל. היא ידעה לגשת לכל אדם, בין אם הוא חילוני, דתי או חרדי, ולהעניק לו חיבוק חם, ליטוף וחיוך רחב ומאיר פנים.

אפילו ברגעים קשים, כאשר ראתה אדם עצוב או בוכה, לא הייתה עוזבת אותו בשום אופן. היא הייתה יושבת לצידו, מחבקת אותו ומחייכת אליו עד אשר הצליחה לגרום לו לחייך בחזרה ולשכוח מצערו. האהבה הזו שפיזרה סביבה בחייה, היא זו שגרמה להמונים לחוש חיבור עמוק אליה, גם לאלו שלא הכירו אותה פנים אל פנים.

מהשכול העמוק צומחת אחדות

הבשורה על פציעתה האנושה ולאחר מכן על פטירתה של נסיה הכתה גלים בכל רחבי העולם היהודי. הלווייתה הייתה רוויית דמעות והשתתפו בה המונים, בהם  אישי ציבור רבים לצד אלפי עמך בית ישראל שבאו לחלוק כבוד אחרון לנשמה הטהורה ולהשתתף בצערה העמוק של המשפחה.

אולם, התגובה האמיתית של עם ישראל התבטאה ברמה הרוחנית. אלפי אנשים בכל רחבי הארץ החלו להתארגן, ליזום ולהתחזק לעילוי נשמתה של נסיה בת הילה. תנועה עצומה של קבלות טובות שטפה את הציבור:

תרומות דם המוניות: אלפי אזרחים הגיעו לתרום דם מתוך רצון לסייע ולהרבות חסד.

קריאת תהילים משותפת: קבוצות רבות הוקמו לקריאת ספרי תהילים שלמים לזכרה.

חיזוק בשמירת שבת: אנשים רבים, ובהם כאלו שאינם דתיים כלל, קיבלו על עצמם לשמור שבת לראשונה בחייהם.

הקפדה על ברכות וצניעות: נשים רבות קיבלו על עצמן כיסוי ראש או התחזקות בלבוש צנוע, ורבים קיבלו על עצמם לומר את ברכת אשר יצר בכוונה גדולה.

הרב אלעזר מספר בהתרגשות על מאות ההודעות שזרמו לבית המשפחה, הודעות המעידות על השינוי העצום שחוללה נסיה בלבבות האנשים. הוא מזכיר מקרה מיוחד של שלושה אנשים חילונים לחלוטין, המתגוררים בצד השני של העיר, אשר קיבלו על עצמם לשמור שבת באופן מלא בעקבות האסון.

אמונת אומן של אב שכול

למרות הכאב המפלח והחלל העצום שנפער בלבו, האב אלעזר מציג לעולם אמונה יוקדת, איתנה ומעוררת השראה. הוא מצהיר כי המשפחה מקבלת את הגזירה הקשה באהבה ובהבנה כי הכל מכוון מאת בורא עולם.

"כל מה שעושה השם הכל לטובה. הוא לא עושה שום דבר לרעה"

מדגיש האב, ומציין כי הידיעה שנסיה נמצאת כעת בעולם האמת, וכי מותה גרם להתעוררות רוחנית כה עצומה, היא זו שמעניקה לו ולמשפחתו את הכוח להמשיך הלאה.

האב משבח בדמעות גם את רעייתו, אשר ידעה להחזיק את כל בני המשפחה ברגעים הקשים ביותר, להעניק לכולם תקווה ולא לוותר על האמונה ולו לשנייה אחת.

המסר המרכזי של המשפחה לעם ישראל, במלאת שלושים יום ללכתה של נסיה, הוא מסר של אמונה, ביטחון ואחדות. האב פונה אל הציבור ומבקש מכל אחד ואחד להמשיך ולהתחזק, להרבות באהבת חינם, להשליך את כל יהבנו על הקדוש ברוך הוא ולזכור כי רק הוא יכול להעניק לנו את הכוחות להתמודד עם מכאובי החיים. נסיה הקטנה עלתה למרומים, אך האור שהותירה אחריה בלבבות של עם ישראל ימשיך להאיר, לחבר ולחזק אותנו עוד שנים רבות.

יהי זכרה ברוך.