הילד חטף כסף מקבצן, אבל מה שעשה אביו למחרת - הפתיע

אבא ובן הולכים יחד ברחוב. לפתע הם רואים קבצן יושב על הרצפה, אוכל שאריות מתוך קופסה מלוכלכת. האבא נעצר, מתכופף אליו ברגישות ומעניק לו בנדיבות שטר של 100 שקלים. האב ובנו ממשיכים ללכת, וכעבור כמה צעדים האבא נעצר ליד חנות. הבן, שחשב שאף אחד לא רואה, חוזר בריצה נמרצת אל הקבצן, צועק עליו שיחזיר את הכסף, חוטף ממנו את השטר של מאה שקלים ובועט בשאריות האוכל. הילד היה בטוח שאביו לא הבחין במעשה אך בליבו משוכנע היה כי הוא פעל נכונה. לא מצאה חן בעיניו העובדה שאבא שלו מעניק סכום כה גדול לאדם זר שיושב ברצפת הרחוב. בטוח בעצמו שב הילד לאביו והמשיך ללכת עמו מבלי לומר דבר.

למחרת, כשהילד מגיע לכיתה ופותח את קופסת האוכל שלו, הוא מגלה בתוכה אוכל של כלבים. הילד מתבייש, סוגר מיד את הקופסה ונשאר רעב כל היום. כשהוא חוזר הביתה רעב ועייף, הוא פונה לאבא שלו ואומר בפנים עגומות ומלאות עלבון: "אבא, אני רעב. אני רוצה לאכול". אביו עונה לו בשקט: "אתה יכול להכין לעצמך". כאן בא תורו של הילד להתקומם. הוא מרים את עיניו אל אבא ושואל בכאב: "אבא, למה אתה מתנהג אליי ככה?"

והאבא, שרק חיכה לרגע הזה, עונה לו בשלווה: "רציתי שתרגיש איך הרגיש אתמול הקבצן לאחר שלקחת ממנו את הכסף וגם בעטת במנת האוכל הדלה שלו". "אבל אבא, אני הבן שלך?", שוב שואל הילד, והאבא משיב לו: "נכון. אבל עליך לזכור, בכל רגע, כל אדם יכול למצוא את עצמו במקום של אותו קבצן. רציתי ללמד אותך שבאותה צורה שבה אנחנו מתנהגים לאחרים, כך בסופו של דבר גם יתנהגו אלינו".

כך פועל העולם. מידה כנגד מידה. אין מעשה שנעלם ואין התנהגות שנשכחת. חז״ל אמרו: "במידה שאדם מודד - בה מודדין לו" (סוטה ח' ע"ב). כשאדם מזלזל בזולת, פוגע או משפיל אחרים, הוא קובע כיצד יתנהגו איתו מן השמים. וכשאדם נוהג ברחמים, בכבוד ובחסד, כך בדיוק חוזר אליו היחס הזה, לפעמים מיד ולפעמים כעבור זמן. הקב"ה מנהיג את העולם בצדק מדויק, וכל מה שאדם זורע במעשיו - זה מה שהוא קוצר בחייו.