כולם צחקו עליו במספרה - אדם אחד בחר לעזור לו

דניאל היה בשפל המדרגה. בלי בית ובלי פרנסה, הוא מצא את עצמו ברחוב, עד שנתקל בשלט "דרוש עובד חרוץ". עבורו, זו הייתה קרן אור, אך מצבו המוזנח העיב על סיכוייו.

הוא ניגש למספרה הקרובה ובכיסו דולר בודד, הממון האחרון שנותר לו. הספרים במקום לעגו לו וביקשו לסלקו, אך קרטר, בעל המספרה, הבחין במצוקתו והחליט לפעול אחרת. הוא סיפר את דניאל בקפידה, סירב לקבל את הדולר המקומט ואף העניק לו חליפה משומשת אך נקייה כדי שיוכל להופיע לראיון בכבוד.

כשדניאל הנרגש שאל מדוע הוא עוזר לו, השיב קרטר: "השפע יורד לעולם כל הזמן, אך כדי לקבל אותו צריך ידיים פתוחות. מי שסוגר את ידיו, לא יוכל לקבל ברכה".

דניאל הגיע לראיון. למרות דחיות חוזרות ונשנות, הוא התמיד והגיע יום אחר יום, עד שלבסוף התקבל לעבודה. בזכות חריצותו הוא טיפס בסולם הדרגות, חסך כסף והפך לאיש עסקים מצליח.

שנים חלפו, ויום אחד, בעודו נוהג ברכבו, הבחין דניאל בקרטר עומד ומספר אנשים ברחוב. התברר כי קרטר נקלע לקשיים כלכליים ונאלץ למכור את עסקיו.

דניאל ניגש אליו ושאל אם הוא זוכר את הבחור עם הדולר והחליפה. קרטר המופתע לא זיהה אותו בתחילה, אך דניאל שלף מפתחות מכיסו. לנגד עיניו של קרטר הקרועות מתדהמה, הוא סיפר לו כי לאחרונה רכש מספרה חדשה והוא מחפש עבורה מנהל, לא רק כזה שמבין בשיער, אלא כזה שמבין בבני אדם.

"אתה האדם המתאים ביותר לכך. אתה הבנת לליבי, עמדת לימיני כשהייתי חסר כול ובזכותך הגעתי לאן שהגעתי. אין אדם הולם ממך לנהל בהצלחה את המספרה שרכשתי ולהצעיד אותה להצלחה גדולה".

הוא העניק את המפתחות לקרטר ואמר: "מהיום, אתה איתי".

הסיפור הפשוט והנפלא הזה ממחיש את כוחה של הנתינה. על כך בדיוק נאמר: "שלח לחמך על פני המים, כי ברוב ימים תמצאנו".

כשאדם בוחר לפתוח את לבו וידו לטובתו של הזולת הזקוק נואשות לכך, לא זו בלבד שהוא אינו מפסיד דבר, הוא זורע זרעים של חסד. הפירות עשויים להבשיל מיד או לאחר שנים רבות, אך הברכה תמיד מוצאת את דרכה חזרה אל הנותן ובדרך כלל בכפל כפליים, כיאה לו.