"ואז הוא הסתער על המחבלת בניסיון לחלץ את הסכין"

בבית המרקחת שבשכונה נחלת הר חב"ד בקריית מלאכי עובדת אישה בשם יהודית. אישה פשוטה, שעושה את עבודתה בשקט, אבל עם לב גדול.

לפני כשלושה עשורים הגיעה לבית המרקחת אישה בדיוק בסיום המשמרת של יהודית, כך שהיה לה פנאי לפטפט איתה קצת. השתיים גלשו קצת לנושאים אישיים והאישה סיפרה שיש לה שלוש בנות, והיא חוששת מבת רביעית, על כן הלכה להיוועץ ברופאים.

יהודית דיברה על ליבה וסיפרה על הזכות הגדולה שבהבאת ילדים לעולם. האישה השתכנעה לסגת מהרעיון של לוותר על ילדים נוספים, וביחד ישבו השתיים וכתבו מכתב לרבי מליובאוויטש בו היא מבקשת ברכה לבן זכר.

הגברת עזבה את בית המרקחת, ויהודית הלכה לביתה בשמחה ושכחה מכל המפגש.

20 שנה חלפו. בנה של יהודית, חננאל, למד בישיבת "שבי חברון" בעיר האבות. יום אחד יצא מבניין הישיבה לכיוון בית הדסה. בדרך חזרה, סמוך לבית רומנו, קפצה עליו בפתאומיות מחבלת ערבייה ובידה סכין.

היא תקעה את הסכין בגבו של חננאל ההמום, והייתה נכונה להמשיך ולפגוע גם במקומות נוספים בגופו. אלא שאז קפץ החייל ששמר בכניסה לבית רומנו, תפס בחוזקה את ידה של המחבלת, הוציא ממנה את הסכין - והציל את חייו.

זמן מה לאחר סיפור ההצלה הגיעה לבית המרקחת אישה ובחיוך אמרה: "שלום יהודית, עשי לי טובה, אני מאוד ממהרת ומבקשת לקבל את המרשם ללא תור".

"מה קרה?" שאלה יהודית.

"קיבלתי הודעה שבני יקבל היום תעודת הוקרה מהצבא", השיבה.

"על מה ולמה?" התעניינה בסקרנות.

"הוא הציל בחור ישיבה מפיגוע בחברון", ענתה.

- "אוי, זה היה הבן שלי! הוא הציל את הבן שלי!"

האישה נעצה בה מבט. "יהודית, את לא זוכרת אותי? את שכנעת אותי שלא לוותר!" הזכירה לה.

היא שחזרה את השיחה, את המכתב לרבי, ואת הברכה שקיבלה. "הבן הזה שאת הצלת", אמרה לה, "הציל את הבן שלך!"

אתם מבינים?! 20 שנה קודם לכן יהודית עזרה לאישה זרה לגמרי להציל את בנה. ובסופו של דבר - אותו החסד חוזר אליה בענק - והיא זוכה לקבל את חיי בנה במתנה ומידי מי? מידי הבן שעזרה להביא לעולם.

וכמו שאומר שלמה המלך ע״ה: "שלח לחמך על פני המים - כי ברוב הימים תמצאנו".