למה הקב"ה מנסה דווקא אותי?

נסינות אמונה ובחירה של האדם

הניסיון אינו עונש — אלא זירה שבה מתגלה האדם לעצמו. כל 'עונש' זו מערכת של תיקון, אם האדם נפל יש לו אפשרות לקום, לעולם הקימה היא תהיה קשה יותר מאשר מה שנפל לפני כן, לדוגמא אדם נפל באכילה רגשית, ההתגברות היא תמיד יותר קשה מהפעם הראשונה שהוא היה צריך להתמודד עם האכילה הרגשית, אך זה לא כדי 'להציק' לאדם אלא הניסיון חושף את העומק הפנימי, את נקודת הבחירה, ואת היכולת לעלות מדרגה, ולהגיע למקום שהוא טוב יותר ממה שהיה לפני שחטא האדם (במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים לא עומדים)

חז"ל אומרים שהקב"ה מנסה את מי שאוהב — כי הוא מזהה בו פוטנציאל שלא מומש עדיין. בלי קושי, החיים נשארים שטוחים, ללא עומק, ללא גדילה. הניסיון מכאיב — אך דרכו מתבררים הערכים, ההרגלים, והאמת הפנימית. פעמים שהניסיון בא לשבור קבעון מחשבתי או גאווה, ובא לבנות ענווה ואמונה. פעמים שהניסיון בא לעצור מירוץ החיים, ולהחזיר את האדם לשאלות היסוד. וכל ניסיון — הוא הזמנה לקירבה, ולשותפות עם הקב"ה במסע החיים.

אם הכול משמים והבחירה של האדם

אמנם הכול נגזר מלמעלה, אבל איך יגיב האדם — זו הבחירה שלו הגזרה היא המסגרת, והבחירה היא התוכן. המציאות אינה בשליטתנו, אך האישיות — כן. לכן התורה מחייבת אחריות, מאמץ, מוסר ועשייה. גם כש"מה שהיה אמור לקרות — קרה", אין פטור מחשבון נפש: האם פעלתי ביושר? האם הקשבתי? האם פעלתי באדישות או ברגישות? יד ה' מופיעה דרך מעשי האדם, לא במקומם. לכן האדם שותף — לא בובה. לאדם יש חירות פנימית לבחור תגובה, משמעות ודרך — וזו מהות צלם אלוקים.

מהו תפקיד הכאב בחיים הרוחניים

הכאב הוא לא אויב — הוא קריאת התעוררות. הוא מסמן שיש פער בין מי שאני — לבין מי שאני אמור להיות. הכאב מעיר את הלב מהרדמה, משחרר מהאוטומט, מאלץ לחשוב מחדש על כיוון וערכים. כשאדם בורח מכאב — הוא בורח מצמיחה. אבל כשהוא פוגש את הכאב — בכנות, באמונה, מתוך הקשבה — הוא מגלה עומק נפשי חדש. הכאב מלמד ענווה, סבלנות, קבלת גבולות. הוא פותח את האפשרות לרחמים, לאחריות, לקרבה אנושית. בעולם מושלם ללא כאב — לא הייתה גדילה, לא אמונה — ולא אדם.

האם אמונה היא בריחה מהמציאות

וכאן מגיעה מקומה של האמונה, האמונה איננה הדחקה — אלא חיבור עמוק יותר למציאות. היא איננה ביטול השכל — אלא הרחבתו. האמונה מלמדת לראות את הטוב בתוך הקושי, את ההשגחה בתוך הבלבול, ואת התנועה של החיים מעבר לרגע הנוכחי. אדם מאמין אינו בורח — הוא נושא אחריות, מתמודד, פועל — אבל אינו לבד. האמונה אינה מחליפה מאמץ — אלא מעניקה לו משמעות. היא לא סוגרת שאלות — אלא נותנת כוח לחיות איתן. אמונה בונה עומק נפשי, שקט פנימי, ועוצמה לעמוד מול סערות החיים מבלי להתפרק. האמונה עוזרת לאדם לגלות את הפוטנציאל האפשרי בתוך מסגרת החיים המורכבת