אני פוגשת בחורים נפלאים, אבל זה לא עובד. מה לעשות?

בחורה בשידוכים כבר כמה שנים, אני פוגשת בחורים נפלאים אך זה לא עובד, אני מרגישה שבורה, איך אפשר לעבור את התקופה הזו עד השידוך. אני מרגישה שיש לנפש כוחות מוגבלים ולא תמיד יכולה להסתדר עם העומס מה עושים? אני מרגישה שהלב נפתח כל פעם מחדש, ואז אכזבה...

התקופה של שידוכים היא אחת התקופות המורכבות ביותר בנפש. היא משלבת רצון גדול, אמונה בהשם, בדידות, תקווה ופחד - הכול יחד. לכן האדם הוא מצד אחד רגיש עם לב גדול, הוא רוצה לבנות בית של אמת. אבל כל עוד אין את מימוש הרצון, ישנה תחושת חסרון.

את שואלת שאלה עמוקה מאוד: איך שומרים על הלב חי ופתוח, עם רצון להתחתן, אבל בלי להישבר מכל אכזבה?

חשוב להבין,  המערכת הרגשית עובדת "על אמת", הנפש לא יודעת להגיד: אני רק אפגש וזהו...נהיה עניינים וזהו. זה לא באמת... כשאדם פוגש הצעת שידוך, הלב אומר אולי זה זה...
זה לא טעות - זה הטבע הבריא של נפש שמחפשת קשר. הקושי הוא לא שאת נפתחת מדי.
אלא שעדיין לא פגשת את האדם שהלב והרגש אמור להיות מחובר אליו, פתיחות אינה טעות - היא מעלה של מי שמוכנה לאהוב. לכן צריך לשחרר את השאלה למה נפתחתי 

פתיחות הלב היא לא טעו, היא הצעד הנכון לזמן זה, העובדה שהקשר לא הבשיל לחתונה לא אומרת שנפלת אלא שהלב נפתח בצורה ולצורך הנכון. אפילו אם זו הייתה תחנה זמנית מידי.

שאומרים אין ייאוש בעולם, אין הכוונה שאין כאב בעולם, אלא שכן, יש כאב אלא שאין ייאוש. ולמה? כי כל ניסיון מכוון את האדם למקום הנכון. הנפש צריכה מנגנון הגנה בריא, לא מנגנון קשוח מדי.

המשבר נולד כשהתקווה נקשרת לאדם מסוים, ואז הוא יורד — וכל התקווה קורסת איתו. לכן התקווה - חייבת להיות מחוברת לאלוקים, לא לפגישה אם התקווה היא בהקב"ה לא בבחור — אז גם אם קשר מתפרק, התקווה עצמה נשארת עומדת.

הקשר נפל - לא התקווה. הקב"ה כביכול אומר: ''עוד רגע... אני מכין לך משהו מדויק'', יחד עם זאת, כן כדאי וחשוב לחדד פתיחות היא טובה, אבל לא חייבים להתחיל קשר ב-100% חשיפה. יש קצב בריא: בהתחלה — 25% פתיחות אח''כ 40%... ואז, כשיש אמון — הלב נפתח יותר.
זה לא משחק, זה שמירה נכונה על הנפש, כי זה נכון שכל פגיעה אינה מבזבזת כוחות

כל ניסיון יוצר הבחנה, עומק, ידיעה מה את צריכה ומה את לא מוכנה לקבל. זה אמנם מעייף אבל זו לא עייפות שוחקת אלא  — זו חכמה מצטברת.

החורבן שבא אחרי אכזבה קורה בגלל מחשבה אחת, שוב נכשלתי אבל את לא נכשלת. את מתקדמת מי שנפגשת, נפתחת, מתפללת, מנסה היא לא נשחקת אלא נבנית הנפש שלך כן מוגבלת אבל היא גם מתחדשת כאשר יש משמעות, אמונה, הכוונה חשוב גם שתקבעי לעצמך חברה תומכת, קהילה אנשי מקצוע רבנית, חברה נבונה. מישהי שמדברת איתך בין פגישה לפגישה.

זה מסיר לחץ, מסדר מחשבות, ומונע נפילות רגשיות התקופה של שידוכים דורשת לב פתוח - אבל גם לב מוגן. לא לסגור את הלב, אבל גם לא לתת לכל פגישה להיות ''הכול או כלום''.

התקווה צריכה להיות בקב"ה, לא באדם מסוים. ולזכור: שום קשר שנפל אינו טעות - הוא שלב בדרך לזיווג הנכון, שלב שבונה אותך ולא שובר אותך.