המאבק הוא לא נגד אלא בעד: מה עומד באמת מאחורי עצרת המיליון

הימים האלה אינם ימים רגילים. רוח קשה מנשבת ברחוב היהודי, ומערכת המשפט, שהייתה אמורה להגן על ערכי היסוד של המדינה, מבקשת למחוק ערך אחד שהוא הלב של העם היהודי: ערך לימוד התורה.

לקראת עצרת המיליון שתתקיים מחר (חמישי) בירושלים, יש מי שמנסה לעוות את המסר, להסיט את הדיון, להפוך את האירוע כולו למאבק פוליטי או אנטי־צה"לי. זה שקר מסוכן שמוזן מתקשורת שלא מבינה, ואולי גם לא רוצה להבין, את הנפש של הציבור שומר המסורת והמצוות.

אז בואו נעשה סדר.

העצרת לא מדברת על צה"ל. לא על גיוס בכפייה ולא על גיוס ברצון. הנושא הזה כלל לא עומד במרכז הדיון, לא הפעם. מי שמדביק לעצרת את התווית הזו עושה עוול פעמיים: גם לאירוע עצמו וגם לעם ישראל שצמא לאמת. העצרת בירושלים נועדה לצאת בזעקה רוחנית נגד תופעה קשה פי כמה, כליאתם של בני תורה שתורתם אומנותם. לא פחות.

האם מדינת ישראל, שקמה על בסיס "מורשת ישראל" כפי שנכתב במגילת העצמאות, מוכנה באמת לומר היום שלימוד תורה הוא עבירה פלילית? שבחור ישיבה שמוסר נפשו על דף גמרא, צריך להיות עצור מאחורי סורג ובריח? אם כן, זו לא רק בעיה משפטית. זו רעידת אדמה מוסרית. זו סטירה לפרצוף של כל יהודי מאמין, בין אם הוא לובש שחור־לבן, כיפה סרוגה או בכלל לא חובש כיפה.

אין מחלוקת בעם ישראל על כך שלימוד התורה הוא ערך עליון. גם מי שלא לומד בפועל, מבין שזה יסוד הקיום של העם היהודי. לאורך הדורות, בגלות, בפרעות, ובתקומה, לימוד התורה היה החמצן של הנשמה היהודית. ודווקא עכשיו, בארץ ישראל, במדינה יהודית, פתאום זה הופך לעבירה?

הציבור הדתי והמסורתי, ואפילו רבים מהציבור הכללי, לא מקבל את העיוות הזה. זו לא שאלה פוליטית. זו שאלה של זהות. העצרת נולדה מתוך כאב, מתוך חילול ה' שזועק לשמים: בחור ישיבה נכנס לכלא בגלל שהוא לומד. זה לא פחות מזריקת מזוזה לפח. הרי מהי מזוזה אם לא סמל החיבור של העם הזה לתורה? וכשאדם שהקדיש את חייו לתורה מושלך למעצר, זו אותה פגיעה בדיוק.

ולכן חשוב להבהיר: העצרת איננה מחאה פוליטית. לא תשמעו שם נאומים נגד שופטים, לא דברי הסתה ולא קריאות פרובוקטיביות. תמצאו שם המוני יהודים מכל הסוגים, אשכנזים וספרדים, חסידים וליטאים, בני ישיבות, דתיים, מסורתיים, וגם חילונים שמבינים את גודל השעה, כולם מתכנסים לתפילה אחת. תפילה שתאמר: רבונו של עולם, התורה שלך היא לא פשע. התורה שלך היא חיים. והיא לא תושתק.

מאחורי העצרת הזו לא עומדת מפלגה, אלא כאב אמיתי. לא שנאה, אלא אהבת התורה. לא פילוג, אלא קריאה לאחדות סביב ערך שהוא מעל לכל: התורה הקדושה. ובדיוק בגלל זה העצרת הזו מטרידה כל כך את מי שמבקש לנתק את מדינת ישראל משורשיה.

כשבית המשפט העליון מבקש לשפוט את עולם התורה בכלים של חוק יבש, התוצאה היא עיוות מוחלט. התורה איננה מושא לדיון חוקי. היא עצם הווייתנו. לא במקרה דווקא עתה, אחרי שנים של זעזועים במערכת המשפט, מגיע הרגע שבו הציבור קם ואומר: עד כאן.

כל מי שמניח תפילין בבוקר, מי שמדליק נרות שבת, מי ששולח את ילדיו לחינוך תורני, לא יכול לעמוד מהצד כשבחור ישיבה נכנס לכלא רק כי הוא ממשיך את שרשרת הדורות. זו לא מלחמה על פריבילגיות. זו מלחמה על הנשמה.

ובמלחמה הזו, אין ימין ואין שמאל. יש עם אחד, עם ספר תורה אחד, וזעקה אחת גדולה לשמים: "תורתך לא תיהפך לפשע".

העצרת הזאת היא שלנו. של כולנו.