הכשרות המורכבת של ה... ביסקוויט: הרב ישי מלכה מרבני ועד הכשרות

במבט ראשון, ייצור עוגיות ביסקוויט פשוטות נראה כמשימה קלה מבחינה כשרותית. אין קרם, אין שוקולד, רק מרכיבים בסיסיים - מה יכול להיות מסובך?

מבחינה הלכתית, גם אם הוא נאפה במפעל של גויים, אין לספרדים בעיות רבות של בישולי גויים, שכן מדובר באפייה ולא בישול. ניתן לאכוף בקלות את תנאי אפיית ישראל על ידי הדלקת האש בידי יהודי.

אבל האתגר המרכזי טמון דווקא בקמח. בישראל, רוב המפעלים מתהדרים בסילוא - מיכל גדול לאגירת קמח שמתמלא פעם בשבוע או שבועיים. לעומת זאת, במדינות רבות בעולם המפעלים עובדים עם קמח שמגיע בשקים של 25 קילו.

לכאורה נדמה שעבודה עם שקים קטנים עדיפה - אפשר לעקוב אחר הטריות, בעוד קמח בסילוא מאוחסן זמן רב, וממילא הסיכויים שהקמח יתליע גבוהים יותר. אולם במציאות עדיף להשתמש בסילוא, מכיוון שבקצה הצינור היוצא ממנו מותקנת נפה צנטריפוגלית בעובי חורים שאינו מתחת לחמישים מש. כך כל הקמח היוצא עובר ניפוי המוודא שלא יצאו חרקים. לעומת זאת, קמח מהשקים מועבר לרוב ישירות למערבל ללא ניפוי כלל.

לפעמים מגיע המשגיח למפעל ומגלה שאין סילוא ואין נפה לניפוי הקמח. מה עושים? חלק מגופי הכשרות מאשרים לסמוך על היותו של הקמח טרי, בטענה שאם הוא נטחן באותו יום או יום קודם, גם החרקים בוודאי נטחנו ובוטלו.

ההיתר מבוסס על כך שמדובר במפעל של גויים שלא מוזהרים שלא לבטל איסור לכתחילה, והטחינה אינה נעשית כדי לבטל את איסור התולעים. בנוסף, המפעל ידוע כמי ששומר על חומר גלם איכותי וטרי, והקמח עובר מספר ניפויים לאחר הטחינה.

הבדל יסודי נוסף בין כשרויות בחו"ל שגם עליו יש לתת את הדעת הוא הפרשנות הניתנת למושג "אפיית ישראל". חלק מהכשרויות בחו"ל סומכות על היתר פת פלטר, ואינן מדקדקות שיהודי ידליק את התנור. הכשרויות המחמירות מסתפקות בהדלקה פעם בשנה, מתוך הנחה שהמפעל עובד 24/7 ולעולם האש לא נכבית. אולם הנחה זו בעייתית, שכן תקלות חשמל, גז, ועצירות תפעוליות שונות מחייבות הדלקה מחודשת.

כך אנו לומדים שגם המוצר הכשרותי הפשוט ביותר יכול להפוך לאתגר מורכב, והצורך בהשגחה מקצועית ויסודית נותר הכרחי תמיד.