הבעל מתרחק מהיהדות. "מה עושים? זה עלול לפגוע בילדים": הרב אונגר פותר מורכבויות

כבוד ולא ביקורת

חשוב לא לומר ביקורת על אבא מול הילדים אלא בלשום כבוד כך הם יפנימו גם אם יש שאלות, יש תקופות קשות, בכל אופן יש יציבות. כאשר ילד רואה שינוי בהתנהגות של אחד ההורים, במיוחד בדברים שהם "עמוד שדרה" בבית, מתעוררת בו חרדה פנימית": אם אבא השתנה - אולי כל העולם שלי יכול להתערער?" אך הילד לא מחפש רק תשובות שכליות, מה שמרגיע זה  לדעת: שיש מסגרת, ויש דמות שממשיכה לשדר ביטחון. אם את מקרינה, שגם אם יש שינויים, הבית עומד איתן, אנו מאמינים, ממשיכים, אוהבים ולא נבהלים

זה שיעור לכל החיים. הם יילמדו ש''שבע ייפול צדיק וקם". נפילות אינן סוף פסוק אלא חלק מתהליך חיים.

השאלה הסמויה של הילדים

השאלה שהילדים מרגישים היא איך אפשר לחיות עם סתירה מצד אחד, הם לומדים מהם ערכים ומצוות, ומצד שני - רואים הורה שמתרחק. החיים מורכבים, והמורכבות עצמה היא שיעור. היכולת להכיל סתירות - לראות שגם אדם שאוהבים לא תמיד מתיישר עם האידיאל - בונה נפש חזקה. המסר לילדים הוא ברור: העולם אינו שחור־לבן. לומדים לאהוב גם אם אין שלימות, מחזיקים בערכים גם אם אחרים לא.

איזון עדין - גם אבא וגם ערכים

כאשר הילדים מרגישים שאמא "בוחרת צד", הם עלולים לחוות קרע פנימי. מה ששומר עליהם הוא תחושה שיש אהבה יציבה לשני הצדדים: גם לאבא וגם לערכים. ובמקביל, גם הבעל - אם יחוש שאשתו "בחרה נגדו", הוא עלול להתרחק יותר. אך אם הוא מרגיש: גם אם אני חלש, היא לא הפכה אותי ל'רע',   - זה נותן לו סיכוי להתקרב.

בית של נועם ושלום

על התורה נאמר, ''דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום''  דרכי עבודת ה' אינן אמורות להביא לקרע, אלא לבנות גשר. לכן בבית יש לשדר: "אנחנו משפחה אחת". מול הילדים - לומר: כל אחד בתהליך שלו, אנחנו אוהבים תמיד, מול הבעל - לא להטיף אלא לשדר: אני איתך, אני מאמינה בך, ומול עצמך - לזכור שאין צורך לבחור, אלא ליצור בית עם לב פתוח, שמחזק אמונה מבלי לשבור את הקשר

זה הריפוי עבודת השם ושלום בית "אין לך לב שלום כמו לב שבור".