תשובה מאהבה: הרב שי עמאר בשיחת חג עם המקובל הרב יוסף ביטון שליט"א

בשיחת חג בין הרב שי עמאר לבין המקובל הרב יוסף ביטון, הרבנים בחרו לדבר על נושא רגיש ומהותי, נושא התשובה. בעבר, היו רבנים שנהגו להפחיד סביב עניין התשובה. האם זו הדרך הנכונה גם היום? כיצד עושים תשובה בדורנו?

הרב יוסף ביטון: הפלא הגדול הוא שהיום המצב התהפך לחלוטין. היום, התשובה היא תשובה מאהבה. זה פשוט לא יאומן כי יסופר. הספרים הקדושים מלמדים אותנו שככל שירידת הדורות גדולה יותר, כך "זה לעומת זה עשה אלוקים". ואכן, המצב כיום הפוך; כמעט ואינני פוגש עוד תשובה מיראה. אנו, העוסקים רבות בענייני תשובה, רואים בבירור שהמדרגה הפנימית של עם ישראל היום היא של תשובה מאהבה. הרבי מליובאוויטש כותב במאמרו "באתי לגני" שכל מהות בניית המשכן, שהוא הבית שאנו בונים כעת על ידי התשובה, קשורה בכך. הרמב"ם פוסק כי התורה כבר הבטיחה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותם, ומיד הם נגאלים. כלומר, הגאולה השלמה תלויה בתשובה. הרבי מסביר שבניית המשכן הייתה מקרשים, ואנו צריכים להפוך את ה"שקר", שזה אותיות "קרש", ל"קשר". בניין בית המקדש השלישי הוא בניין של אהבה; הבניין של יראה כבר אינו קיים, והוא זה שנחרב. כל כדור הארץ עולה לדרגת האהבה, ולכן היום הנשמות בשלות ומוכנות לתשובה מאהבה, לא מיראה.

הרב שי עמאר: לכן אנחנו מבקשים בתפילה "וייחד לבבנו לאהבה וליראה את שמך". הספרים הקדושים מסבירים, כפי שהזכיר הרב, שישנם שלבים בעבודת ה': מתחילים מיראת העונש, שהיא דרגה נמוכה, עוברים לדרגה נמוכה של אהבה ("אהבה זוטא"), לאחר מכן לדרגה גבוהה של אהבה ("אהבה רבה"), ולבסוף מגיעים ל"יראה עילאה", שהיא מדרגה עצומה. הרבי מסביר שזה בדיוק התהליך שקורה בחודש אלול. בחודש אלול "המלך בשדה", והוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות, לבוש כמו כולם. המפגש הזה, "כמים הפנים לפנים", מעורר אצלנו אהבה נמוכה יותר. אחר כך, המלך מראה לנו פנים שוחקות, מה שמעורר אהבה גדולה וגבוהה יותר, אהבה בתענוגים. לבסוף, כאשר המלך נכנס להיכל קודשו בראש השנה, אנו מגיעים ליראה העליונה. אך כולנו יודעים שהאדם הוא בעל שינויים, ובעוד אנו רוצים לגדול, ישנן גם נפילות. מה עושים עם הנפילות הללו?

הרב יוסף ביטון: זו שאלה גדולה, שאלת הרמב"ם. הרמב"ם שואל במצוות עשה של "ואהבת את ה' אלוקיך", איך בכלל אפשר לאהוב את השם? אדם יכול לאהוב את אשתו וילדיו, יש ביניהם דינמיקה, הם רואים ומעניקים זה לזה. איך ניתן להגיע לאהבת השם? הרמב"ם כותב שהחיוב הוא להגיע לדרגה כזו שאנו אוהבים את השם כמו איש שאוהב אישה וחולה מרוב אהבתו אליה, ועליו נאמר "כי חולת אהבה אני". ואיך מגיעים לזה? הרמב"ם אומר שיש רק דרך אחת: התבוננות. בעל התניא מרחיב על כך רבות, והקדשתי בספרי "חזון יוסף" חלק נכבד להעתקת דבריו בנושא האהבה. העניין הוא לשבת ולהתבונן בגדלותו יתברך: במערכת השמש, בגלקסיות, בכוכבים. להסתכל על גוף האדם, כפי שאמר איוב, "מבשרי אחזה אלוה". להתבונן בכמה רחמים, אהבה ואינסוף הקדוש ברוך הוא עוטף אותנו. להבין שהטובות בחיינו אינן מובנות מאליהן; כל דבר ודבר, מהפרנסה ועד הילדים והבריאות, הוא בהשגחה פרטית. כשאדם חי את ההתבוננות הזו, הוא מגיע לאהבת השם. הרמב"ם מוסיף שככל שההתבוננות גדולה יותר, כך גדלה האהבה. וזהו כל סודה של ההתבודדות. רבי אלימלך מליז'נסק אומר שאדם שאין לו שעה ביום של התבוננות כזו, אינו נקרא אדם.

ומיד אנשים חושבים, "מאיפה יש לי שעה ביום? יש לי עבודה, ילדים!" אבל בעל התניא מסביר שהמילה "שעה" אין פירושה דווקא שישים דקות. כתוב "וישע ה' אל הבל ואל מנחתו, ואל קין ואל מנחתו לא שעה". "שעה" פירושה פנייה. כלומר, מספיק שאני פונה את ראשי ואת כל מהותי, אפילו לחמש דקות, ומתחבר למלך מתוך הבנה שאני בנו של המלך. הרבי מסביר שכשאנו עומדים לפני המלך בראש השנה והוא מביט בנו, י"ג מידות הרחמים מאירות והוא מקשט אותנו ב"כ"ד קישוטי דמלכא", קישוטי כלה. עד עכשיו אולי חשבתי שאני כלום, אבל הקדוש ברוך הוא מראה לי כמה אני יפה ומקושט כבן מלך, וכל העבר כבר לא מעניין. זה מה שמוביל לשמחה, והבנים שמחה על ידי ההתבוננות.

אך נשאלת שאלה נוספת: האם אדם שרק מתחיל את דרכו בתשובה צריך לחכות עד שירגיש שלם כדי לזכות את הרבים, או שהוא יכול להשפיע מיד?

הרב יוסף ביטון: הרב הגאון והצדיק שמעון בעדני זצ"ל, שהיה ענק שבענקים וחבר מועצת חכמי התורה, נשאל שאלה חמורה מזו. שאלו אותו: "איך אני יכול לשדל אחרים כשאני בעצמי עדיין לא שלם?" הוא ענה בשם החפץ חיים: כשפורצת שריפה, לא בודקים אם המים נקיים לפני ששופכים אותם כדי לכבותה. מרגע שאלוקים נגע בך, בין אם זה בתפילין, בשבת או בחלק ממנה, אדרבה, ככל שתפיץ את האור הזה מהקומה שלך, כך תגדל יחד עם כלל ישראל. אני זכיתי לחזור בתשובה בגיל 18, ומאותה שנייה שהגעתי מסמינר של "ערכים", הפכתי למזכה הרבים. לא חיכיתי רגע, אם זה עם המשפחה או עם חברים. גילית אוצר, גילית מתמון, לך תפיץ את האור הזה לאחרים. חז"ל הקדושים אומרים שאין מעלה גדולה יותר מזיכוי הרבים. כשהייתי מתקרב לרבי אלעזר אבוחצירא זצ"ל, בכל פגישה הוא היה אומר לי: "רבי יוסף, אין למעלה מזיכוי הרבים. לעזוב הכל ורק לקרב לבבות".

הרב שי עמאר: זה מזכיר סיפור על יהודי אמריקאי עשיר, שהרבי מליובאוויטש שאל אותו אם הוא מעודד את עובדיו היהודים להניח תפילין. היהודי השיב: "רבי, אני בעצמי לא מניח תפילין". הרבי ענה לו: "ובגלל שאתה לא מניח תפילין, הם צריכים להפסיד?" כלומר, לכל אחד יש את הכוח והעוצמה להשפיע. הרב ביטון, הייתם קרובים מאוד לרבי אלעזר אבוחצירא. איך התחיל הקשר ומה חוויתם ממנו?

הרב יוסף ביטון: הקשר עם רבי אלעזר התחיל דרך ערוץ 2000, רדיו שעשה ועושה מהפכה של חזרה בתשובה בכל העולם. רבי אלעזר היה ה"רבי" של הערוץ, ושום שדרן לא היה יכול לשדר לפני שרבי אלעזר ראה את תמונתו או פגש אותו ואישר אותו אישית. כשחזרתי משליחות במקסיקו, שמעתי על הערוץ ושמחתי על ההזדמנות לזכות את הרבים. הגעתי לרבי אלעזר, וכשהוא הרים את ראשו, לא ראיתי את הבאבא אלעזר, ראיתי את הבאבא סאלי כפשוטו. מאותו הרגע, במשך 15 שנה, הייתי נוסע אליו לבאר שבע כל שבוע. הוא היה קדוש ופרוש מענייני העולם הזה ברמות הגבוהות ביותר. אספר לכם סיפור קטן על מדרגתו: יהודי מבוגר, שהיה חברותא שלו שנים רבות, סיפר לי שפעם הם למדו יחד נביא עם פירוש הרד"ק ונתקלו בקושיא שלא הצליחו לפתור. רבי אלעזר הוריד את ראשו, עשה עליית נשמה, נכנס לישיבה של מעלה, שאל את הרד"ק בעצמו, חזר והסביר את הפירוש. אלו מדרגות שאין לנו היום. ועם כל גדלותו בתורה, הדבר שהיה בראש מעייניו היה זיכוי הרבים וקירוב לבבות. היו מגיעים אליו גאוני עולם, אבל אם היה נכנס מזכה רבים, הכל היה עוצר והוא היה מקבל את כל הבמה. הגמרא במסכת בבא מציעא אומרת על מזכה הרבים: "אם תוציא יקר מזולל, כפי תהיה", כלומר, מה שהקדוש ברוך הוא גוזר, אתה יכול לבטל. המרש"א מסביר שזה מידה כנגד מידה: כפי שהוא הפך את הטבע ולקח עם הארץ והפך אותו לתלמיד חכם, כך הוא מקבל את הכוח לשנות את הטבע. לכן, זוהי הכתובת לכל מי שרוצה ברכה וישועה: זיכוי הרבים.

הרב שי עמאר: אכן, הרמב"ם בהלכות תשובה מסביר שהמצווה "ואהבת את ה' אלוקיך" פירושה ששם שמיים יהיה אהוב על ידיך. אם יש לי אוצר כזה, איך אשמור אותו לעצמי? זה מראה שהאוצר לא באמת חשוב לי. אם הוא חשוב, ארצה שכולם ייהנו ממנו. גם אני, כשהגעתי לחב"ד מישיבה ליטאית, כולם הזהירו אותי שאבזבז את זמני ואהפוך לעם הארץ. אך לבסוף ראיתי שדווקא סדר היום של לימוד חסידות, התבוננות, תפילה, התוועדות ומבצעים להשפיע על אחרים, שינה את כל צורת החשיבה שלי. היום רואים כיצד החסידות משנה עולמות, ואפילו בעולם הליטאי לומדים אותה. הבעל שם טוב בא להציל את עם ישראל מהלב שלו, וזו העבודה שלנו היום.

הבעל שם טוב מספר משל נפלא על השופר: בן מלך ששהה שנים רבות במדינת הים ושכח את שפתו. כשחזר, לא ידע איך לדבר עם אביו המלך ולא זיהו אותו. מה עשה? צעק צעקה גדולה, וזוהי תקיעת השופר, צעקה פנימית מהלב של יהודי שאין לו מילים. אך הרבי מליובאוויטש מסביר הסבר עמוק יותר: הצעקה אינה נובעת מנפילה לבוץ, אלא מעלייה. כמו רבי זירא שעשה מאה תעניות כדי לשכוח את שפת בבל ויוכל לחשוב בשפתה של ארץ ישראל, כך יהודי מגיע לראש השנה לאחר שעבד על עצמו כל השנה, ומשנה את כל לשונו. הוא כבר אדם אחר, גבוה יותר. זהו קול השופר, קול שמקורו מעל האותיות והמילים. לכן נאמר "אתם ניצבים היום כולכם", ניצבים וזקופים, לא מסכנים. הקדוש ברוך הוא בחר בנו לשליחותו, האם הוא טעה? בוודאי שלא. אנו בני המלך.

הרב יוסף ביטון: אספר לכם מקרה טרי שהיה לי לפני כמה חודשים. נכנס אליי למשרד יהודי בן 85. בנו הוא קיבוצניק הרחוק כל כך מיהדות, שאפילו בר מצווה לא עשה. אותו בן שמע שיחה בניו יורק, התחזק, וחיבר את אביו לערוץ שלנו. האב בן ה-85 האזין לתוכנית שלי ושל רבי יונתן במוצאי שבת, שם הסברתי את כוחו של יהודי. אמרתי שאם יש תשעה יהודים בבית כנסת, אי אפשר לומר קדיש או קדושה. גם אם יצטרפו אליהם תשעה מיליארד נשיאי ארצות הברית, זה לא יעזור. אבל אם יכנס ילד בן 13 ודקה אחת, מיד אפשר לומר "יתגדל ויתקדש שמיה רבא". אותו יהודי בן 85 סיפר לי: "באותה שנייה הזמנתי תפילין, ובזכות התוכנית שלכם, בגיל 85, הנחתי תפילין בפעם הראשונה". הנה, תראו כמה כוח יש למילים, אסור להתקמצן בהן. גם אם מגיעים רק בודדים, אמבולנס בא גם בשביל אדם אחד.

אדרבה, דווקא הנחת תפילין של יהודי רחוק, בתוך החושך והמרחק שלו, היא פעולה שיכולה להוציא אותו מתוך הקליפות. פעולה אחת כזו של מסירות נפש שקולה כנגד אלפי הנחות תפילין שאין בהן מסירות נפש. רב צדוק הכהן מלובלין מסביר את הסיפור המפורסם על רבי אלעזר ברבי שמעון שפגש אדם מכוער, שהיה אליהו הנביא. הוא בא ללמד את רבי אלעזר שאסור לזלזל בשום יהודי, לא משנה באיזו דרגה הוא נמצא. פעולה קטנה של יהודי רחוק יכולה לגרום נחת רוח עצומה להשם יתברך, לפעמים יותר מצדיק גדול. אני ראיתי במו עיניי מהפכות שנעשו משיחה אחת. צריך להתייחס לכל יהודי במאה אחוז אנרגיה, כי דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב.

הרב שי עמאר: זה מזכיר לי מקרה אישי. פעם, במסעדה, אמרתי למישהו שישב לידי, שהיה רחוק מיהדות: "נו, מה אתה עושה כדי לקבל את המשיח?". שנים לאחר מכן פגשתי אותו שוב, והוא היה רב קהילה בקנדה. הוא אמר לי: "המשפט הזה נכנס לי כמו חץ בלב. מיד הלכתי לישיבה ונהייתי רב". זה מלמד שכל אחד, אפילו הקטן ביותר, יכול להאיר נשמה. לקראת השנה החדשה, בואו ניקח על עצמנו להשפיע על יהודי אחד כל יום, אם בחיוך, במצווה, בצדקה, בחיבוק או בעידוד. כשנגיע עם המצוות הללו לפני הקדוש ברוך הוא, הוא יאמר לנו: "אתם ניצבים היום".