מה מסתתר מאחורי מפל כריסטין? תופעת טבע מרהיבה עם מסר אלוקי חזק במיוחד

מעמקי היער הפראי של מדינת וושינגטון, בליבו של נוף הרים ירוק ועשיר בטחב, ניתך מפל מים מרהיב הנקרא Christine Falls. זרם איתן של מים קרים שמפלסים את דרכם בין קירות סלע חשופים, תחת גשר אבן עתיק, בעמק שכולו הוד טבע. אך עבור עין יהודית מהרהרת, זו איננה רק תופעת טבע אלא מחזה של אמונה. כל נחל, כל רחש מים, כל עלה רוטט בבריזה נושאים על גבם את חותם הבריאה, את קריאתו של הבורא לאדם: "התבונן, והשב אל לבבך".

המראה החיצוני, מים צלולים נופלים מגובה, מתפצלים לזרמים רכים שמלטפים את הסלעים, הוא רק קליפה חיצונית לתוכן עמוק בהרבה. מפל כריסטין, למרות שמו הזר, מהדהד רעיון עתיק שמושרש בתורת ישראל. העולם לא נברא במקרה, אלא במחשבה תחילה, בדקדוק, בתבונה אלוקית. חז"ל אומרים במסכת אבות: "הסתכל בשלושה דברים ואי אתה בא לידי עבירה", והתבוננות בטבע היא אחת מדרכי ההתעוררות המרכזיות של האדם כלפי שמים. כשאדם עומד מול המראה הזה לא יכול שלא לשאול את עצמו: מה תכלית כל היופי הזה, אם לא להזכיר לאדם את בוראו?

הזרם העיקש של המים החוצבים דרך בסלע מזכיר את כוח התורה. "מים עמוקים עצה בלב איש", שמחלחלת, משנה, מטהרת. והסלע, הקשיחות, היא הלב החומרי שמתרכך רק בזכות אותה זרימה מתמדת של חכמה אלוקית. כשם שהמפל אינו חדל מזרימתו כך על האדם לא לפסוק מלהתחדש בעבודת ה’. גם כאשר הסביבה נראית אטומה, ירוקה בצביעות, מכוסה בטחב של הסתר פנים, עדיין ניתן לפרוץ דרך אם יש אמונה, אם יש עומק, אם יש קשר רציף לשורש החיים.

השקט מסביב, רחש עצים, ציוץ ציפורים, הדים עמומים של מים, מחדד דווקא את הדממה הפנימית, את ההזדמנות לשוב אל העצמיות. הרי כתוב: "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה". מי שמתבונן מתעורר. ומי שמתעורר נבנה.

בסופו של דבר, אין כאן רק יעד תיירותי אלא מקום שניתן בו לשמוע את הדממה הדקה. מפל כריסטין, עבור הלב המחפש, הוא קריאה שקטה מן השמים: שובו אלי ואשובה אליכם