הבבא סאלי הבטיח: "מי שיעשה את זה שערי שמיים ייפתחו בפניו!"

יהודי מחיפה, שחי שנים ארוכות ללא ילדים, יצא בערב ראש חודש לנתיבות, בדרכו לקבל ברכה מהבבא סאלי. מה שהוא לא ידע - בערב ראש חודש הבבא סאלי כלל לא מקבל קהל, אלא נוהג לנסוע עם משפחתו לירושלים לסעודת ראש חודש מיוחדת עם תפילות וכוונות.

לאחר מסע ארוך שכלל מספר אוטובוסים ומסירות נפש, הגיע היהודי לדלת ביתו של הבבא סאלי. הרבנית, שפתחה את הדלת, הסבירה כי אין קבלת קהל בערב ראש חודש, אך לאחר ששמעה את מצוקתו - נסיעה ארוכה ושנים של ציפייה לילדים - ריחמה עליו ואפשרה לו להיכנס לכמה דקות.

באותו רגע הבבא סאלי כבר היה מוכן לנסיעה, הנהג חיכה, המשפחה התכוננה, והסעודה בירושלים כבר חיכתה. אך כשהבבא סאלי הביט בעיניו של האיש, הוא הזמינו לשבת והורה לרבנית להגיש מנה ראשונה מהסעודה המיועדת. בבית שרר פליאה - מעולם לא קרה שהרב מתעכב בערב ראש חודש.

תוך כדי סעודה שוחח הבבא סאלי עם האיש, ששיתף כי ניסה כל סגולה וכל תפילה, אך הרופאים הרימו ידיים. לאחר המנה הראשונה, ביקש הבבא סאלי מנה שנייה, ואז קינוחים - בזמן שהנהג ומשפחתו מחכים, ללא תלונה או הבעת חוסר סבלנות.

לאחר הברכה המיוחלת - "יהי רצון שבעזרת השם השנה יהיה לך ילדים" - שאלו בני הבית את הרב לפשר העיכוב החריג. הבבא סאלי השיב כי ראה ברוחו שלאותו יהודי אין כל סיכוי לילדים בדרך הטבע, וביקש מבורא עולם עצה. התשובה שהגיעה אליו: יש צורך ב"העברה למידות" - מצב שבו בני הבית יקבלו בעיכוב מבלי למחות או להתלונן.

"אמרתי לעצמי - אם לא תהיה תלונה, נפתח שער שהיה סגור," סיפר הבבא סאלי. "כשביקשתי מנה ראשונה, שנייה, וקינוח - וראיתי שכולם מקבלים זאת בשקט - השערים נפתחו. דעו לכם, מי שמעביר על המידות, מי שמקבל את הנהגת ה' גם כשיש לו מה לומר - השערים שלו נפתחים."