"אני אשם שההורים שלי גרושים?"

שלום כבוד הרב. לצערי הרב, ההורים שלי התגרשו לאחרונה. אם לא די בכך, יש לי חבר בכיתה שכל הזמן צוחק עליי על העניין ומציק לי. אני מרגיש שהדבר פוגע לי בביטחון העצמי. מה הרב מציע לעשות?

תשובה:

שלום יקירי, קראתי את דבריך, וחשוב לי שתדע שאני מבין את התחושות שאתה חווה. אני רוצה שתדע שאתה ממש לא לבד. לצערנו, הרבה ילדים מתמודדים עם גירושי הורים ומוצאים את עצמם במצב דומה.

דבר חשוב שאני רוצה להדגיש: הגירושים של הוריך אינם אשמתך בשום פנים ואופן. זו החלטה שקשורה למערכת היחסים שלהם כבני זוג בוגרים, והיא לא קשורה אליך או למעשים שלך.

אני מאמין שדווקא מתוך ההתמודדות הזו, אתה בונה בתוכך כוחות פנימיים וכישורים רגשיים שיעזרו לך בהמשך החיים. ההבנה שאתה רוכש עכשיו על מערכות יחסים ואתגרים יכולה להיות בסיס חזק לעתיד שלך. בעזרת השם, כשתקים בית משלך, אני מאמין שתהיה אבא נפלא ובעל טוב, דווקא כי ראית וחווית דברים מנקודת מבט מיוחדת.

חשוב שתזכור תמיד: אין שום קשר בין הגירושים עצמם לבין מי שאתה כאדם. הערך שלך, הלב הטוב שלך והתכונות שלך - כל אלה לא תלויים במצב המשפחתי של ההורים שלך.

לגבי החבר מהכיתה שמציק לך - חשוב שתגן על עצמך מול התנהגות כזו. כדאי שתהיה אמיץ ותדבר איתו ישירות. ספר לו בדיוק איך אתה מרגיש ומה אתה מצפה ממנו, הדגש את השימוש במילה "אני". אתה יכול להשתמש במשפטים כמו:

"זה לא נעים לי שאתה מדבר על הגירושים של הוריי".

"מאוד פוגע בי לשמוע הערות כאלה ממך".

"אני מבקש ממך להפסיק לדבר איתי על זה".

תן לו להבין שההתנהגות שלו פוגעת בך ולא מקובלת עליך.

אם השיחה איתו לא עוזרת, או אם ההצקות ממשיכות - אל תהסס לבקש עזרה. אני ממליץ שתפנה למורה שלך, למנהל, או לכל מבוגר אחר שאתה סומך עליו בבית הספר. בקש את עזרתם לטפל במצב.

זכור: לבקש עזרה זה לא סימן לחולשה, אלא סימן לכוח פנימי ולאחריות על הבריאות הנפשית שלך.

אני מאחל לך מכל הלב שתזכה, בעזרת ה', להקים בעתיד בית נאמן בישראל, בית שתבנה בחוכמה ובאהבה.

אמן ואמן.