יהדות
בעידן שבו כולם מדברים - ברשתות, בבתים, בעבודה - נראה שהיכולת לעצור ולהקשיב באמת הפכה למצרך נדיר. גברים ונשים כאחד מתמודדים עם עומס של גירויים, ומעטים עוצרים באמת להקשיב. אך ישנו חסד עמוק שנמצא דווקא בשתיקה, בהאזנה. הקשבה לזולת, לא רק כתגובה - אלא כנוכחות.
הרב זמיר כהן התייחס לכך בהרצאותיו ואמר שמדובר באחד מסוגי החסד הפחות מדוברים אך מהותיים ביותר. לדבריו, עצם ההקשבה היא נתינה - גם אם לא אומרים דבר. יש פסיכולוגים, הוא מספר, שכל שיטתם בנויה רק על הקשבה. הם אינם מייעצים או מנתחים - רק מקשיבים, ולעיתים אף חוזרים על דברי המטופל כדי לאשר לו שהובן. ואנשים יוצאים בתחושת הקלה, כי מישהו באמת שמע אותם.
יתרה מזו, מצטט הרב את הבני יששכר, מהצדיקים המובהקים בדורות הקודמים, שכתב דבר פלא: אדם שמקשיב בלב שלם לצרות חברו, גם אם אין בכוחו לעזור בפועל - זוכה שמידה כנגד מידה, הוא עצמו לא יסבול מאותן צרות. עצם ההקשבה יוצרת כלי של חסד שמגן על האדם.
והנה, אנו רגילים לשמוע ש"שאלת שלום" היא רק פורמליות. אדם שואל "מה שלומך?" וברגע שמתחילים לענות באמת, הוא כבר הלך. זה לא חסד. זו העמדת פנים. אך כאשר אדם באמת עוצר, מביט בעיניים, נותן מקום לסיפור של השני - שם מתרחש חסד אמיתי, עוצמתי ובלתי נראה לעין.
בעולם שמדבר בקול רם, יש מקום ליותר אנשים שמקשיבים בשקט. לא בשביל לענות - אלא בשביל להיות. לפעמים זה כל מה שצריך.
מתחילים את השנה עם זכויות של זיכוי הרבים וזוכים בשפע עצום - לחצו כאן >>>
מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו