ענה רבי עקיבא: "אלו הדמעות של אשתך" - כך נולד אור הרשב"י בעולם

חשבתם פעם על מעמדם המיוחד של הלויים והכהנים בעם ישראל? מדוע ישנה קבוצה בעמנו שכולנו חייבים להם? קבוצה שעליה נאסר לעבוד ככל האדם, ואותה אנו מחויבים לפרנס, לכבד ולהוקיר?

כשנכנס הגאון רבי שמעון שוואב זצ"ל אל מרן החפץ חיים, שאל אותו הרב שאלה מפתיעה: "מדוע אני כהן ואתה לא? מדוע אבי וסבי היו כוהנים בשונה מאבותיך?" והתשובה שקיבל היתה מאירת עיניים: "משום שבשעת הכושר, כשמשה רבנו הכריז 'מי לה' אלי', אבותי ניגשו והצטרפו, ואילו אבותיך השתהו והחמיצו את ההזדמנות".

בעולם בכלל, וביהדות בפרט, אין שוויון מוחלט. יש מעמדות. אך חשוב לזכור שהמעמדות הללו לא הגיעו כמתנת חינם, אלא על ידי עבודה וניצול הזדמנויות. לפעמים אנו רואים אנשים צדיקים ותוהים בליבנו – למה אנחנו לא כמותם? האם זה ייחוס משפחתי? חוכמה שבאה במתנה? או אולי המזל שיחק להם?

התשובה היא: לא! כדי להגיע לגדולה צריך תפילות, זכויות ועמל, ורק אז ניתן לראות ישועות. כמאמר חז"ל: "הזורעים בדמעה, ברינה יקצורו".

השבוע אנו מציינים את יום ההילולא של אחד מענקי הרוח בעם היהודי, מגדולי התנאים ומחבר ספר הזוהר הקדוש – רבי שמעון בר יוחאי. אותו צדיק במשך חייו מסר נפש, חי במערה, הסתגף ועמל בתורה ללא הרף, עד שהגיע למעלתו הכבירה. רשב"י הוא דוגמה חיה למושג של עמל וגדולה.

אבל חשוב לדעת שעצם יכולתו לעמוד באותן מעלות וניסיונות, גם היא באה מכוח תפילות, דמעות וקשיים של הוריו, עד שזכו להוריד לעולם נשמה כה גבוהה כמו רשב"י, כפי שמשתקף בסיפורם:

יוחאי ושרה היו נשואים שנים רבות ולא זכו לפרי בטן. לאחר תקופה ארוכה, חשב יוחאי לעצמו כיצד יזכה לקיים את מצוות התורה של פרייה ורבייה מבלי לפגוע בשרה. הוא שקל להתחתן עם אישה נוספת בעיר אחרת, כדי שלא תצטער שרה, אך הדבר נודע לה, והיא הייתה בוכה ימים כלילות על מר גורלה.

והנה, לילה אחד חלם יוחאי שהוא מגיע לשדה מלא בעצים – חלקם מלאים וחלקם יבשים. הוא נשען על עץ יבש לחלוטין, ללא עלים או פירות. לפתע הגיע מלאך שהיה משקה את העצים, אך על העץ של יוחאי הוא דילג. יוחאי פנה ושאל: "מה עם העץ שלי?" המלאך עצר, חשב, ואז לקח צלוחית קטנה של מים והשקה את העץ של יוחאי. באותו הרגע העץ הוציא פרי גדול, עסיסי ויפה.

יוחאי התעורר מהחלום וסיפר לשרה. היא הבינה את פשר החלום, אך ביקשה שילכו יחדיו לרבי עקיבא שיפתור את החלום לטובה. ואכן, רבי עקיבא פתר ואמר: "עד עכשיו שרה הייתה עקרה, ועכשיו נגזר משמיים שתזכה להוליד בן שיאיר את עיני ישראל".

יוחאי ושרה שמחו כל כך, ואז שאל יוחאי: "אבל מאיפה הגיעה אותה צלוחית של מים?" ענה רבי עקיבא: "אלו הדמעות של אשתך. הקב"ה אסף את אותן דמעות מהכר שלה, ובזכותן תזכו להוריד לעולם אור שלא היה מעולם".

חברים יקרים, חייבים לזכור – כל עוד אנחנו בעולם, יש לנו אפשרות לפרוח, לגדול ולהצליח. חייבים להאמין, להשתדל, לעמוד בניסיונות ולנצל הזדמנויות. לשבט לוי, כמו לרבי שמעון, זה הצליח. עכשיו התור שלנו.