צבי יחזקאלי: "זה לא איום"

בפרשת בחוקותי החותמת את ספר ויקרא, הקב"ה נותן לנו את דעתו מה יקרה אם לא נלך בחוקותיו. בפרשה מובא, מסביר יחזקאלי, כי אם נקשיב לקב"ה ונלך על פי החוקים שלו, נזכה לשפע ולטוב בארץ. "ונתתי גשמכם בעתם", "והארץ היתה יבולה", "תאכלו לשובע", "וישבתם לבטח בארצכם", "וכל אויביכם ייפלו לפניכם" וכו'.   

הייתכן כי הברכות יתגשמו רק בדרך של איום? אלא שזה לא איום, מדובר בבחירה. יש למעשה שני מצבים, האם אנחנו בהרמוניה עם הבורא שלנו, או לא. הקב"ה למעשה אומר לנו כי יש דרך אידיאלית שבה אפשר לחיות עם שלימות, הבנה וקשר. עם ברית. אם נפר את הברית עם הקב"ה אנחנו נסבול ממילא, ראשית מעצם העובדה שאנחנו לא בקשר טוב עם יוצרנו וסיבה נוספת, שאז לא תהיה ברכה בכלום והארץ תוקיע את עם ישראל והעם יאכל ולא ישבע, לא יהיה שקט וחרדות יעטפו את כולם.  

"וזכרתי את בריתי ליעקב" - הקב"ה בעצם אומר לנו שהוא זוכר את הברית שלו עימנו וזה תלוי בנו המצב, האם אנחנו זוכרים ומכבדים את הברית שלנו עם ה' יתברך ועושים הכל לשוב אליו, או שלא.  

רבי נחמן אומר שבתוך כל הכאב והקושי והצרות המתחדשות, יש הארה אחת, שהיא הארת הרצון. הרצון לשוב אליו יתברך, שמלבד זאת אין לנו דבר. גם מתוך הקושי כל מה שנשאר לנו זה רק הקב"ה וההליכה בדרכיו. זה העידוד במסע הקשה הזה שאנחנו עוברים לדורות.