האם יש מקור לסגולות המרפא של ים המלח או בחול שבשפתו?

"באמת יש רמז בדבר הזה. הגמרא אומרת במסכת כריתות (דף ו ע"א), שבקטורת שהקטירו בבית המקדש היה מלח סדומית. והקטורת כידוע סגולתה שהיא עוצרת מגפות, כמו שכתוב בתורה שאהרון הכהן עצר את המגפה: "ויעמוד בין המתים ובין החיים".

זאת אומרת, שבמקום שיש דין, המלח הוא חלק מהמרכיבים שעוצר את המוות. יש מושג כזה ש**"אין הדין מתמתק אלא בשרשו".**

וזה למרות שמדובר על מלח סדומית, שבמקום אחר הגמרא אומרת שהוא מסמא את העיניים, וזה אחד הטעמים של ההלכה "מים אחרונים חובה" - כדי להימנע ממגע של המלח סדומית שיש באוכל עם העיניים. ומצד שני רואים, כאמור, שהוא שותף בעצירת מגפה.

וכן העניין לגבי חמי טבריה. הגמרא אומרת במסכת סנהדרין (דף קח), שחמי טבריה נוצרו ממה שהשאיר הקדוש ברוך הוא מתקופת המבול, שיצאו מעיינות רותחים מהאדמה והקדוש ברוך הוא השאיר אותם, והיום אנחנו רואים שהמעיינות האלה מרפאים.

זאת אומרת, יש מושג ברמה הקבלית שנקרא "אין הדין מתמתק אלא בשרשו", כלומר, שלפעמים התרופה של הדין היא הדין עצמו. אלו דברים עמוקים מאוד.

מלח בגימטריה 78. שלוש פעמים "הוויה" גם כן יוצא 78. ואין עוד מקום להאריך בזה.