שכולם ירכלו עליכם. האם זה רצון השם?

השליחות בראי הפרשה – ויגש

כל עשיה צריכה להיות מחוברת להבנה

פרשת השבוע מתחילה בדרמה גדולה – המפגש בין יוסף לאחיו, הפעם האחרונה שהם נפגשו הייתה כשהם זרקו אותו לבור ומאז עברו הרבה שנים. אבל על התסריט הזה הם לא חלמו.

יהודה נושא נאום ארוך לפני יוסף: " וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ...". הוא מבקש מיוסף לא לגזול מהם את בנימין, כי הוא כבר מבין שאביו לא יעמוד בבשורה הקשה. " וְאַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה", לאחר שיוסף רוצה להשאיר את בנימין אצלו, יהודה נחלץ להגן על בנימין ומציע להישאר במקומו. אבל דווקא ברגע השיא – יוסף נשבר וחושף את זהותו.

לאחר שהחשיפה של יוסף לאחיו - הוא שולח אותם להוריד את יעקב אביו יחד איתם מצרימה, לארץ גושן, וזאת בשל שנות הרעב הצפויות. אבל לפני שיעקב אוסף את הפקלאות ומוריד את כל משפחתו הענפה מצרימה הוא שולח את יהודה למשימה מיוחדת: "ואת יהודה שלח לפניו, אל יוסף, להורות לפניו, גושנה".

יהודה נשלח ככוח לפני המחנה להכין את השטח במצרים, וגם כדי שיעקב ובניו ידעו לאן פניהם מועדות והיכן הם צריכים להתיישב בארץ הנכריה.

כולם ידברו עליכם

כדי לסבר את האוזן חשוב להבין, יעקב הוא אביו של השר. כאבא של מנהיג, איך הוא יכול פשוט לקום וללכת, לעזוב את הארץ שלו כשהוא יודע שעתידה ייפול לצרה קשה?

יעקב אבינו חושש מדיבורם של אחרים, והרש"ר הירש מתרץ שדווקא בגלל שיעקב היה אביו של השר, אסור שיראה כאילו הלך גושנה (למצרים) מדעתו שלו. יעקב לא רצה שהבריות ידונו אותו לפני הקנה מידה של עצמם, ויחשדו בו שהוא מתנהג ככל העולה על רוחו.

רש"י מפרש את הליכתו מצרים דווקא לא למענו, אלא למען עם ישראל כולו: יעקב שולח את יהודה להקים את המרכז הרוחני של עם ישראל, עוד לפני שהם יעקב ומשפחתו מגיעים על מנת לקבל כוחות ותעצומות נפש.

"שלח לפניו" כל מעשה שלנו צריך להיות מחובר גם לרוחניות

כל פעולה שאדם עושה או רוצה לעשות, יצייר לפניו את כל מה שהוא רוצה לעשות במחשבתו, ידמיין את זה קורה. יכוון לצורך גבוה ולשם שמיים, לתכלית של התורה. לחבר את העשייה למקום הגבוה שאליו שואף. יעקב אבינו לא רואה את תועלתו האישית והרווח הכלכלי שיצא לו מזה, הוא מתעל את הירידה מצרימה לעלייה רוחנית.