נאום השפנים: הלילה שבו מרן הרב שך הרעיד את מדינת ישראל

יש נאומים שנשכחים דקות לאחר שהסתיימו. יש נאומים שמעוררים סערה למשך ימים אחדים. ויש נאומים שנכנסים לדפי ההיסטוריה, כאלה שגם עשרות שנים לאחר שנאמרו ממשיכים לעורר עניין ולהדהד בזיכרון הציבורי.

אחד הנאומים הללו נשמע בערב יום שני, א' בניסן תש"ן, 26 במרץ 1990, בהיכל יד אליהו בתל אביב.

על הבמה עמד מרן ראש הישיבה, הגאון רבי אלעזר מנחם מן שך זצוק"ל, ראש ישיבת פוניבז' וממנהיגיו הגדולים של עולם התורה בדור האחרון.

הוא לא נשא בתפקיד ממשלתי, לא היה חבר כנסת ולא התמודד בבחירות. ובכל זאת, באותו ערב המתינו רבים במערכת הפוליטית הישראלית למוצא פיו.

המדינה הייתה בעיצומו של אחד המשברים הפוליטיים החריפים בתולדותיה. שאלת הקמת הממשלה הבאה הייתה פתוחה, ולמפלגות החרדיות היה תפקיד משמעותי בהכרעה.

אבל כאשר מרן הרב שך החל לדבר, התברר כי הנאום לא יעסוק רק בשאלה מי יהיה ראש הממשלה הבא.

ראש הישיבה ביקש להעמיד במרכז שאלה יסודית בהרבה: מהו סוד קיומו של עם ישראל לאורך אלפי שנות גלות, ומהו היסוד ששמר על העם היהודי בכל הדורות?

הדברים שנאמרו באותו ערב זכו לכינוי שנחרת בזיכרון הציבורי: "נאום השפנים".

כדי להבין מדוע מדינה שלמה המתינה באותו ערב למוצא פיו של מרן הרב שך, צריך להכיר את דמותו של האיש שעמד על הבמה.

מרן הגאון רבי אלעזר מנחם מן שך זצוק"ל, שנולד בי"ט בטבת תרנ"ט (1899) בעיירה ואבולניק שבליטא, היה מגדולי ראשי הישיבות וממנהיגיו הבולטים של עולם התורה בדורות האחרונים.

כבר בילדותו התבלט בשקידתו העצומה בלימוד התורה. בגיל צעיר החל ללמוד בישיבת פוניבז' שבליטא, ובהמשך למד בישיבת סלבודקה המפורסמת, שם זכה להסתופף בצלו של הסבא מסלבודקה, הגאון רבי נתן צבי פינקל זצ"ל.

בהמשך למד בישיבת סלוצק והתקרב למרן הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל, שהיה לרבו המובהק. עוד בצעירותו החל למסור שיעורים ולהרביץ תורה, ובמשך עשרות שנים העמיד תלמידים רבים והיה לאחד מגדולי מרביצי התורה בדורו.

בשנת תש"א (1941), בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, הצליח לעלות לארץ ישראל עם משפחתו. לאחר עלייתו המשיך בהרבצת תורה בישיבות שונות, ובהן ישיבת לומז'ה בפתח תקווה וישיבת קלצק ברחובות.

לימים התמנה לראש ישיבת פוניבז' בבני ברק, אחת הישיבות המרכזיות בעולם התורה, ושמו יצא למרחוק בזכות שיעוריו העמוקים, גדלותו בתורה והנהגתו.

חיבורו התורני הגדול, "אבי עזרי", העוסק בסוגיות הרמב"ם, הפך לאחד הספרים החשובים הנלמדים בעולם הישיבות.

אולם השפעתו של מרן הרב שך לא הסתכמה בכותלי בית המדרש.

במהלך השנים הפך למנהיגו הרוחני המרכזי של הציבור החרדי הליטאי. רבנים, ראשי ישיבות, עסקנים ואישי ציבור עלו למעונו כדי להתייעץ עמו בשאלות הנוגעות לעולם התורה ולענייני הציבור.

מרן הרב שך היה ממייסדי תנועת דגל התורה בשנת תשמ"ט (1988), עמד בראש מועצת גדולי התורה של התנועה והיה ממובילי הקמת העיתון "יתד נאמן". לאורך שנות הנהגתו פעל רבות לחיזוק מוסדות התורה והחינוך החרדי בארץ ישראל.

אחד הנושאים המרכזיים בהנהגתו היה שמירת עצמאותו של עולם התורה והבטחת המשך לימודם של בני הישיבות. הוא ראה בלימוד התורה את יסוד קיומו של עם ישראל ופעל לחיזוק הישיבות ולהעמדת דורות של תלמידי חכמים.

השפעתו הייתה כה רחבה, עד שהכרעותיו בנושאים ציבוריים ופוליטיים זכו לתשומת לב רבה גם מחוץ לציבור החרדי.

וכך, כאשר הגיע אותו ערב בחודש ניסן תש"ן, לא היה מדובר בעוד נאום של איש ציבור.

על הבמה עמד ראש ישיבה שהקדיש את חייו לתורה, העמיד תלמידים במשך עשרות שנים והנהיג ציבור גדול. דבריו נשמעו מתוך סמכות תורנית עמוקה, בתקופה שבה היה להם גם משקל ציבורי ופוליטי משמעותי.

מרן הרב שך הסתלק לבית עולמו בט"ז בחשוון תשס"ב (2 בנובמבר 2001), בגיל 102. בהלווייתו בבני ברק השתתפו מאות אלפי בני אדם, והיא נחשבת לאחת ההלוויות הגדולות שנערכו בישראל.

מורשתו התורנית, ספריו, תלמידיו והישיבות שבהן הרביץ תורה ממשיכים להותיר את חותמם על עולם התורה עד היום.

כדי להבין את עוצמת האירוע, צריך לחזור לישראל של שנת 1990.

בראש הממשלה עמד יצחק שמיר, מנהיג הליכוד, ולצדו פעלה מפלגת העבודה בראשות שמעון פרס במסגרת ממשלת אחדות לאומית.

אלא שהמחלוקות בין שתי המפלגות, בעיקר סביב התהליך המדיני, הלכו והחריפו.

במרץ 1990 התפרקה הממשלה בעקבות הצבעת אי-אמון בכנסת. לראשונה בתולדות המדינה נפלה ממשלה בהצבעת אי-אמון.

שמעון פרס ניסה להרכיב ממשלה חלופית, במהלך שזכה לכינוי "התרגיל המסריח".

המפלגות החרדיות מצאו את עצמן בעמדת השפעה משמעותית. תמיכתן הייתה עשויה לסייע להקמת ממשלה חדשה, והמערכת הפוליטית עקבה בדריכות אחר עמדותיהם של גדולי התורה.

באותה תקופה נחשב מרן הרב שך לסמכות התורנית המרכזית של דגל התורה, והכרעתו הייתה בעלת משמעות ציבורית ופוליטית רחבה.

כאשר נודע כי ראש הישיבה עומד לשאת נאום בכינוס גדול בהיכל יד אליהו, גברה הציפייה לשמוע את עמדתו.

האם יתמוך בהקמת ממשלה בראשות שמעון פרס? האם יביע התנגדות למהלך? ומה תהיה עמדתו כלפי השותפות האפשרית עם מפלגת העבודה?

אלא שמרן הרב שך בחר להרחיב את הדיון מעבר לשאלות הקואליציוניות.

היכל יד אליהו התמלא באלפי משתתפים שהגיעו לשמוע את דברי ראש הישיבה.

באותם ימים לא היו רשתות חברתיות, שידורים חיים בטלפונים ניידים או הודעות המתפשטות בתוך שניות. הטלוויזיה, הרדיו והעיתונות המודפסת היו ערוצי התקשורת המרכזיים.

ובכל זאת, הנאום עורר עניין תקשורתי יוצא דופן.

צוותי צילום הגיעו למקום, והנאום שודר לציבור הרחב.

לרגע אחד הפך כינוס של הציבור החרדי לאירוע שהמדינה כולה עסקה בו.

מרן הרב שך פתח בדברים על מהותו של עם ישראל, על מסורת האבות ועל חשיבות שמירת התורה והמצוות.

הוא ביקש להסביר כיצד הצליח העם היהודי להתקיים במשך דורות רבים, למרות הגלויות, הרדיפות והתמורות ההיסטוריות.

לדבריו, סוד קיומו של עם ישראל אינו נעוץ רק בגורמים מדיניים או לאומיים, אלא בראש ובראשונה בתורה ובמסורת שעברו מדור לדור.

ואז הגיעו הדברים שעוררו סערה ציבורית.

במהלך הנאום מתח מרן הרב שך ביקורת חריפה על ההתרחקות משמירת התורה והמצוות בחלקים מהחברה הישראלית.

הוא התייחס בין היתר לאורח החיים בקיבוצים, שהיו מזוהים במידה רבה עם תנועת העבודה ועם החברה החילונית.

אחד הביטויים שנחרתו בזיכרון הציבורי היה:

"מגדלים שפנים וחזירים"

הדברים הפכו במהירות לכותרות בעיתונים ולנושא מרכזי בשיח הציבורי.

אלא שהביטוי הזה היה רק חלק מנאום רחב יותר, שעסק בשאלת הזהות היהודית ובחשיבותה של מסורת ישראל.

מרן הרב שך ביקש להדגיש כי שמירת השבת, יום הכיפורים והמצוות אינה רק עניין פרטי של האדם המאמין, אלא יסוד מרכזי בהמשכיותו של העם היהודי.

בין המשפטים שהתפרסמו בהקשר לנאום הופיעה גם ההצהרה:

"אני לא ניתקתי את ירושת אבותי"

במילים הללו ביקש ראש הישיבה להעמיד במרכז את הקשר הרציף בין הדורות.

המסר העקרוני היה ברור: עם ישראל לא התחיל את דרכו עם הקמת המדינה, וגם זהותו אינה נשענת רק על גבולות, מוסדות שלטון או מסגרות פוליטיות.

עם ישראל נושא עמו מורשת בת אלפי שנים, שמקורה בתורה הקדושה ובמסורת האבות.

כדי להבין מדוע הדברים עוררו תגובות חריפות כל כך, צריך להכיר את מעמדה של התנועה הקיבוצית בישראל באותה תקופה.

במשך עשרות שנים נחשבו הקיבוצים לאחד מסמליה המרכזיים של התנועה הציונית החילונית.

אנשי הקיבוצים מילאו תפקיד משמעותי בהתיישבות, בחקלאות, במערכת הביטחון ובחיים הציבוריים.

רבים מהם שירתו ביחידות קרביות בצה"ל, והקיבוצים איבדו מבניהם במלחמות ישראל.

במקביל, חלק ניכר מהתנועה הקיבוצית היה מזוהה עם אורח חיים חילוני ועם תפיסות חברתיות ופוליטיות שהיו שונות מאוד מעולמו של הציבור החרדי.

כאשר מרן הרב שך מתח ביקורת על אורח החיים הזה, רבים בציבור החילוני ראו בדברים התקפה על ציבור שלם ועל תרומתו למדינה.

לעומת זאת, בקרב הציבור החרדי הובנו הדברים כחלק מדיון עקרוני על חשיבותה של התורה ועל הסכנה שבהתרחקות ממסורת ישראל.

כך הפך נאום שעסק בשאלות של אמונה וזהות לאחד האירועים הבולטים בוויכוח הציבורי על דמותה היהודית של המדינה.

התגובות לנאום לא איחרו להגיע.

בקרב אנשי תנועת העבודה והתנועה הקיבוצית נמתחה ביקורת חריפה על דברי מרן הרב שך.

ההתבטאויות עוררו מחלוקת ציבורית, ופוליטיקאים ואישי ציבור התייחסו אליהן בהרחבה.

אולם הביקורת לא הגיעה רק מהשמאל הפוליטי.

גם אישים בימין, ובהם אריאל שרון ורפאל איתן, הסתייגו מהדברים והדגישו את תרומתם של אנשי הקיבוצים לביטחון המדינה ולהתיישבות.

הנאום הפך לנושא מרכזי במהדורות החדשות ובעיתונים.

הסערה חרגה במהירות מגבולותיו של היכל יד אליהו. היא הגיעה לכנסת, למפלגות הפוליטיות ולשיחות שהתנהלו ברחבי הארץ.

במבט לאחור, אפשר לראות כיצד נאום אחד הציף מחלוקת עמוקה שהתקיימה בחברה הישראלית במשך שנים רבות: מהו היסוד המרכזי לזהותו של העם היהודי, ומהו מקומן של התורה והמסורת בחיי הציבור?

לצד הדיון הציבורי הרחב, לנאום הייתה גם משמעות פוליטית.

שמעון פרס ביקש להרכיב ממשלה חדשה, אך התקשה להשיג את התמיכה הפרלמנטרית הדרושה.

עמדתו של מרן הרב שך הייתה בעלת משקל משמעותי במערכת השיקולים של דגל התורה, והנאום נתפס כאחד הביטויים המרכזיים להתנגדות להקמת ממשלה בראשות פרס.

בסופו של המשבר נכשל פרס בניסיונו להרכיב ממשלה, ויצחק שמיר הצליח להקים ממשלה חדשה.

עם זאת, חשוב להדגיש כי כישלונו של פרס נבע ממכלול של גורמים, לרבות עמדותיהם של חברי כנסת שונים, מחלוקות בתוך המערכת הפוליטית והקשיים בגיבוש רוב בכנסת.

לא ניתן לקבוע שהנאום לבדו הכריע את המשבר.

אולם האירוע המחיש היטב את השפעתה של ההנהגה התורנית על הפוליטיקה הישראלית.

מרן הרב שך לא נזקק למושב בכנסת או לתפקיד ממשלתי כדי שדבריו יעמדו במרכז סדר היום הלאומי.

מעמדו התורני והציבורי העניק לדבריו משקל שהורגש גם מחוץ לעולם הישיבות.

אחד הדברים המעניינים בנאום השפנים הוא הפער בין תוכנו הרחב לבין האופן שבו נחרת בזיכרון הציבורי.

מרן הרב שך עסק בשאלות יסוד של זהות יהודית, המשכיות הדורות ומקומה של התורה בחיי עם ישראל.

אולם הכותרת שנשארה בזיכרון הייתה דווקא הביטוי על השפנים והחזירים.

התופעה הזאת אינה ייחודית לנאום הרב שך.

לאורך ההיסטוריה אפשר למצוא נאומים רבים שבהם משפט קצר אחד הפך לסמל של נאום שלם.

לעיתים המשפט מבטא את לב הדברים, ולעיתים הוא מקבל חיים עצמאיים, המנותקים בחלקם מההקשר הרחב שבו נאמר.

במקרה של מרן הרב שך, הביטוי הפך לשמו המוכר של הנאום, אף שהמסר המרכזי שביקש להעביר היה רחב בהרבה.

מאז אותו ערב בחודש ניסן תש"ן חלפו יותר משלושה עשורים וחצי.

המערכת הפוליטית השתנתה, מפלגות קמו ונעלמו, מנהיגים התחלפו והחברה הישראלית עברה שינויים משמעותיים.

אבל נאום השפנים נותר אחד הנאומים המוכרים ביותר בתולדות המדינה.

הוא מוזכר בדיונים על יחסי חרדים וחילונים, על השפעתם של גדולי התורה על המערכת הפוליטית ועל המתח שבין תפיסות שונות של הזהות היהודית.

הנאום גם ממחיש עד כמה משמעותית יכולה להיות השפעתו של מנהיג רוחני על השיח הציבורי, אפילו כאשר אינו נושא בתפקיד פוליטי רשמי.

עבור הציבור החרדי, מרן הרב שך היה בראש ובראשונה ראש ישיבה ומנהיג תורני, שהקדיש את חייו ללימוד התורה, להעמדת תלמידים ולהנהגת עולם הישיבות.

עבור הציבור הישראלי הרחב, אותו נאום היה אחד הרגעים שבהם התוודע באופן ישיר לעוצמת השפעתה של ההנהגה החרדית.

ייתכן שזאת אחת הסיבות לכך שהאירוע נותר בזיכרון הלאומי.

בסופו של אותו ערב כבו האורות בהיכל יד אליהו, המשתתפים שבו לבתיהם והנאום הסתיים.

אבל הדיון הציבורי רק החל.

הדברים שנאמרו על הבמה המשיכו להעסיק את הפוליטיקאים, את כלי התקשורת ואת הציבור הישראלי במשך ימים ושבועות.

עם השנים הפך הנאום לחלק מההיסטוריה של יחסי דת ומדינה בישראל, ולדוגמה בולטת לאופן שבו מנהיג תורני יכול להציב שאלות של אמונה ומסורת במרכז השיח הלאומי.

במבט של עשרות שנים לאחור, נאום השפנים אינו רק סיפור על סערה תקשורתית או על משבר פוליטי.

זהו גם סיפור על מקומה של התורה בחיי העם היהודי, על מחלוקת עמוקה בין תפיסות עולם שונות ועל כוחן של מילים לעורר דיון שנמשך דורות.

כי יש נאומים שנועדו להשפיע על ההחלטה של מחר בבוקר, ויש נאומים שממשיכים להדהד גם עשרות שנים לאחר שנאמרו. נאום השפנים של מרן הרב שך היה אחד מהם.