(צילום תמונת שער: Minerva Studio/shutterstock)

מעשה שהיה בדרשן ותלמיד חכם מארץ ישראל, אשר נסע מעבר לים במטרה לגייס משאבים וסכומים נחוצים עבור החזקת הישיבה שלו.

כחלק ממסע הנדודים, הגיע אותו רב לביתו של אחד מהאנשים העשירים והמבוססים ביותר באזור. אלא שברגע שבו נכנס בדלת המעון, ההתרחשות קיבלה מפנה שאיש לא ציפה לו. בעל הבית העשיר החל להשתולל, לצעוק בקול רם, לגדף ולהטיח אשמות קשות כלפי הניצב מולו. למרבה התדהמה, הרב לא נכנס למגננה, לא השיב מלחמה שערה ולא ניסה לנוס על נפשו. הוא פשוט עמד קפוא במקומו ושתק במשך עשר דקות תמימות.

חלפו עשר הדקות הקשות והנה התחולל שינוי פתאומי. פניו של העשיר נרגעו, הבעת פניו השתנתה לחלוטין, והוא הושיט את ידו לכיסו. הוא הוציא סכום מכובד של חמש מאות דולר, פנה אל הרב ברוגע והעניק לו את התרומה עבור הישיבה.

הרב הודה לו מקרב לב, קיבל את התרומה וביקש לצאת לדרכו. אולם רגע לפני שעזב, עצר אותו העשיר ותמה בפניו, כיצד ייתכן שאדם סופג זעם כה רב, צעקות וביזיונות במשך עשר דקות שלמות, ואינו מגיב, אינו בורח ולא מאבד את עשתונותיו?

תשובתו של הרב חשפה את הסוד כולו. הוא שיתף כי לקראת הנסיעה לארצות הברית הוא ערך בירור מקיף והתייעץ עם ידידים שביקרו במקום בעבר. אותם מכרים הסבירו לו כי בין כל גבירי העיר ישנם סוגים שונים של אנשים. ישנו עשיר אחד שניתן לפתוח את ליבו באמצעות חידוש תורה, ישנו עשיר אחר שרוצה לשמוע מחמאה כנה, וישנו אדם מסוים שאצלו הדרך לקבלת התרומה עוברת דרך עשר דקות של הוצאת תסכול וצעקות, ואחריהן הוא מעניק את הסכום המבוקש.

כששמע זאת הרב, הוא הבין כי אותם ביזיונות אינם אלא חלק בלתי נפרד מהדרך אל המטרה. הסבל והקושי של אותן עשר דקות היו המחיר הנדרש כדי להשיג את התרומה עבור הישיבה.

מתוך מעשה זה, מאיר הרב יהונתן ענבה זווית חדשה ועמוקה על דמותו של אברהם אבינו. אברהם אבינו עבר במהלך חייו עשרה ניסיונות קשים ומורכבים, החל מהשלכתו לכבשן האש, דרך הגירוש מביתו, הרעב, לקיחת אשתו ועד למבחן העקידה הנורא. עין אנושית עשויה לתהות כיצד יכול אדם לעמוד בעומס כה כבד של סבל בלי להישבר או להרים ידיים.

התשובה טמונה בהכרה הברורה שיש מנהיג לבירה. כאשר אדם יודע שכל אירוע המתרחש בחייו מנוהל בהשגחה פרטית, וכי לשום קושי או צער אין אופי מקרי, נקודת המבט שלו משתנה לחלוטין. הסבל מקבל משמעות, והניסיונות נתפסים כשלבים הכרחיים בדרך אל התכלית.

מי שצועד בדרכו של הקדוש ברוך הוא יודע כי גם ברגעים המאתגרים ביותר אין מקום ליוואש. בסופו של דבר, כפי שחולפות עשר הדקות הקשות כך עוברים גם ימי הניסיון, כשאחריהם מגיעים הימים הטובים, השפע והברכה.