בין סימני ראש השנה נמצא גם ה"רוביא", אלא שלאורך השנים ניתנו לשם הזה פירושים רבים ושונים. בעוד שרבים מזהים אותו עם לוביה, בקהילות אחרות נוהגים להגיש חילבה, פול, שומשום ואפילו כרוב או שומר.
הגרסה המוכרת: לוביה
הזיהוי הנפוץ ביותר של רוביא הוא לוביה, קטנייה קטנה ממשפחת השעועית, המזוהה באמצעות ה"עין" השחורה שעליה. כשהיא טרייה היא מזכירה במראה שעועית ירוקה, אך טעמה שונה.
הלוביה עשירה בוויטמינים ובמינרלים ובהם אשלגן, מגנזיום וסידן. לקראת ראש השנה היא מופיעה בשווקים, אך בדרך כלל "נעלמת" מהדוכנים זמן קצר לאחר החג.
שיטת רש"י: חילבה
רש"י מזהה את הרוביא כ"תלתן", כלומר צמח החילבה. בהתאם לפירוש זה, בקרב יהודי תימן נהוג להניח חילבה על שולחן ראש השנה.
החילבה עשירה בנוגדי חמצון ובוויטמינים, מכילה רכיבים אנטי דלקתיים ומסייעת באיזון רמות הסוכר בדם.
מנהג צפון אפריקה: פול
חלק מהמפרשים זיהו את הרוביא עם פול מצרי, ובהתאם לכך נוהגים חלק מיהודי צפון אפריקה לאכול פול בראש השנה.
הפול נחשב לקטנייה בעלת ערכים תזונתיים רבים. הוא מכיל חלבון, סיבים תזונתיים, חומצה פולית ומגוון ויטמינים.
שומשום וסוכר
מנהג נוסף הוא להגיש קערה ובה שומשום וסוכר בתור רוביא. השומשום עשיר בסידן, ברזל, מגנזיום ואבץ, וכן מכיל שומנים בריאים התורמים לפעילות תקינה של הלב.
זרעי השומשום עשויים לסייע בהורדת לחץ הדם ובפעילות תקינה של מערכת העיכול. הם מכילים גם כמות גבוהה של ויטמין E, המסייע בהפחתת נזקי חמצון ותורם לעור ולשיער.
הגרסה הנדירה: כרוב או שומר
אחד הזיהויים הפחות נפוצים של הרוביא הוא שומר או כרוב. למנהג זה אין סימוכין רבים, אך הוא קיים בקרב קהילות מסוימות.
שני הירקות עשירים בוויטמינים ובסיבים תזונתיים, כך שגם אם מדובר בגרסה חריגה יחסית, הם בהחלט יכולים להוסיף ערך תזונתי לשולחן החג.
