בכל לילה אנחנו מבצעים פעולה שאי אפשר לעקוב אחריה בזמן אמת: נרדמים. גם אם נביט בשעון רגע לפני שנעצום עיניים, בבוקר לא נוכל להצביע על השנייה שבה הערות הסתיימה והשינה החלה.
הסיבה לכך היא שהשינה אינה מתחילה ברגע חד וברור. המעבר מערות לשינה מתרחש בהדרגה: השרירים נרפים, הנשימה נעשית סדירה, התגובה לסביבה נחלשת ופעילות המוח משתנה. מחשבות מסודרות עשויות להתחלף בתמונות קצרות, ברעיונות משונים ובתחושה שבין חלום למציאות.
השלב הראשון בשינה נקרא N1. זהו שלב קל מאוד, עד שאדם שמתעורר ממנו עשוי להיות משוכנע שלא ישן כלל. לכן קשה לזהות על סמך התחושה האישית מתי בדיוק נרדמנו.
ככל שהשינה מתקרבת, הקשר עם הסביבה הולך ונחלש. אנחנו עדיין עשויים לשמוע קול, להרגיש מגע או להבחין באור, אך המוח כבר אינו מעניק לגירויים האלה את אותה תשומת לב. גם רצף המחשבות מתפרק, תחושת הזמן משתבשת ורעיונות מתחלפים בתמונות שאינן קשורות זו לזו.
המוח חווה, אבל לא שומר
הזיכרון אינו מתעד באופן אוטומטי כל חוויה. כדי שמידע יישמר ויהיה אפשר לשלוף אותו מאוחר יותר, המוח צריך להפנות אליו תשומת לב, לקודד אותו ולייצב אותו.
במהלך ההירדמות היכולת הזאת נחלשת. המחשבה האחרונה שלנו אולי התרחשה, אבל לא נשמרה כזיכרון נגיש. הדבר דומה למצלמה שממשיכה לפעול, אך מפסיקה לשמור את התמונות.
גם ניסיון לתפוס את רגע ההירדמות צפוי להיכשל. כל עוד אנחנו שואלים את עצמנו אם כבר נרדמנו, אנחנו עדיין מודעים וערים מספיק. כאשר המודעות נחלשת והשינה מתחילה, גם היכולת לעקוב אחר הרגע ולזכור אותו נעלמת.
התמונות המוזרות שלפני השינה
במעבר שבין ערות לשינה עשויות להופיע חוויות היפנגוגיות, ובהן הבזקי תמונות, קולות, תחושת נפילה ומחשבות בעלות אופי דמוי חלום. בדרך כלל אלה תופעות קצרות וטבעיות שאינן מצביעות על בעיה.
לעיתים נזכור חלק מהחוויות האלה אם נתעורר מיד לאחר שהופיעו. אולם כאשר השינה נמשכת, רובן אינן נשמרות ונעלמות עם המחשבות האחרונות של הלילה.
זו גם הסיבה שאדם עשוי לעצום את עיניו, לפקוח אותן לכאורה כעבור רגע ולגלות שחלפה שעה. מאחר שהמוח לא שמר רצף זיכרונות מאותו פרק זמן, נדמה כאילו הזמן פשוט נעלם.
השינה דווקא מחזקת זיכרונות
אף שאיננו זוכרים כיצד נרדמנו, המוח אינו מפסיק לעסוק בזיכרון בזמן השינה. במהלך שלבי השינה השונים הוא מסייע לעבד ולייצב מידע שנרכש במהלך היום.
שנת REM, שבה מתרחשים רוב החלומות החיים והזכורים, והשינה שאינה שנת REM משתתפות בתהליכי הזיכרון בדרכים שונות. כלומר, בזמן שהמוח אינו יוצר זיכרון נגיש מרגע ההירדמות, הוא עשוי דווקא לעבד ולחזק זיכרונות שכבר נוצרו בשעות הערות.
