יצא עם גלאי מתכות וגילה אוצר עצום: יותר מ-52 אלף מטבעות רומיים מתחת לאדמה

טיול שגרתי בשדה בבריטניה הפך לתגלית ארכיאולוגית יוצאת דופן. דייב קריספ יצא למקום עם גלאי מתכות פשוט, וכאשר המכשיר החל לצפצף הוא חפר מעט באדמה וגילה מטבע עתיק. לאחר שהבין כי ייתכן שמדובר בממצא משמעותי, הוא עצר את החפירה ופנה לארכיאולוגים מומחים.

כשהמומחים הגיעו למקום והחלו לחפור באופן מקצועי, נחשף באדמה כד חרס גדול שהיה מלא ביותר מ 52 אלף מטבעות רומיים. שוויו של האוצר הוערך כשווה ערך לכארבע שנות שכר של חייל רומי באותה תקופה.

משקלו הכולל של האוצר הגיע לכ 160 קילוגרמים. לדברי החוקרים, הנתון הזה מלמד שהכד נטמן באדמה כשהוא ריק, ורק לאחר מכן הוכנסו אליו המטבעות מכלים קטנים יותר.

גם מיקום הכד עורר עניין בקרב החוקרים. על פי מסקנתם, לא מדובר ככל הנראה באוצר פרטי שאדם ביקש להסתיר, אלא במנחה פולחנית משותפת שהוקדשה לעבודת אלילים בידי תושבי האזור.

המטבעות שנמצאו בכד נטבעו בין השנים 253 ל 305 לספירה, תקופה שבה האימפריה הרומית התמודדה עם מלחמות וזעזועים פוליטיים. באוסף נמצאו מטבעות של יותר מ 25 שליטים שונים.

אחד הממצאים הבולטים באוצר הוא קבוצה נדירה של מאות מטבעות של קראוסיוס, מפקד צבאי שמרד ברומא והכריז על עצמו כקיסר עצמאי בבריטניה.

קראוסיוס היה מפקד הצי הרומי שהופקד על הגנת חופי בריטניה ואירופה מפני שודדי ים. לאחר שהואשם במעילה ובשיתוף פעולה עם השודדים ונודע לו כי הקיסר הורה להוציאו להורג, הוא מרד בשנת 286 לספירה, הסתמך על נאמנות חייליו והכריז על עצמו כקיסר עצמאי של בריטניה.

במהלך שלטונו הוא ניהל את הממלכה, טבע מטבעות שונים עם דיוקנו והחזיק בשלטון במשך כחמש שנים, עד שנרצח בידי עוזרו הקרוב.

מאז הגילוי עבר האוצר תהליכי ניקוי, מיון ומחקר מקיפים. כיום מוצגים המטבעות המקוריים וכד החרס במוזיאון סומרסט, ובפרום הסמוכה למקום שבו נמצא האוצר מוצגת תערוכה מיוחדת הכוללת שחזור של הכד וחלק מהמטבעות.

האוצר נחשב לאחת התגליות המוכרות והאהובות בתולדות בריטניה.

במקביל לטלטלות שעברו על האימפריה הרומית במאה השלישית לספירה, העם היהודי חווה תקופה משמעותית מבחינה רוחנית. בארץ ישראל, תחת הנהגת חכמי האמוראים בטבריה ובציפורי, התגבש והוכרז התלמוד הירושלמי. במקביל, בבבל הוקמו מרכזי הלימוד הגדולים בסורא ובנהרדעא, שהניחו את היסודות לצמיחת התלמוד הבבלי.

הערעור במעמדה של רומא סימן גם את מעבר מרכז הכובד הרוחני מהגליל לקהילות בבל, מהלך שהשפיע על ההלכה ועל התרבות היהודית לדורות.