הקול נדם, השירה נשארה: לזכרו של הזמר והפייטן אבישי לוי ז"ל

ביום שישי האחרון נגדע באחת מסע חייו של הזמר והפייטן אבישי לוי ז"ל, שנהרג בגיל 46 בתאונה טרגית בירושלים. על פי הדיווחים, רכבו הידרדר לפתע ברחוב אדוניהו הכהן בעיר. אבישי ניסה לעצור את הרכב, אך נפגע ממנו באורח אנוש ומותו נקבע בהמשך.

עוד מילדות נמשך אבישי לוי אל השירה והפיוט. קולו, שהלך והתבגר יחד איתו, נשמע במשך שנים רבות בערוץ 2000 ונכנס לבתים וללבבות. אך מאחורי הקול המוכר הסתתר אדם שהיה הרבה יותר מזמר - אדם של ענווה, חסד, יושר, אהבת הבריות ואהבת התורה.

דרכו של אבישי בעולם השירה החלה כבר בילדות. כבר בגיל צעיר ניכרה בו האהבה הגדולה לשירה ולפיוט, והכישרון שהלך והתפתח הפך עם השנים לכלי שבאמצעותו הצליח לגעת בלבבות ולהעביר מסרים של אמונה, מסורת וקדושה.

אבל מי שהכיר את אבישי ידע שהמיקרופון היה רק צד אחד באישיותו.

כל מכריו ידעו כי מידת הענווה הייתה טבועה בו.

למרות הכישרון וההכרה, הייתה בו פשטות וצניעות פנימית. הוא לא ביקש להעמיד את עצמו מעל אחרים, אלא ידע לראות את האדם שמולו, להקשיב לו ולהיות קרוב אליו.

ומעל הכול - הייתה בו אהבת לעשיית חסד.

הרצון לעזור, להושיט יד, לעשות טוב ולתת מעצמו לאחרים היה חלק מאישיותו. הוא אהב את הבריות, היה ישר עם הסובבים אותו, והותיר אצל מי שפגש בו תחושה של אדם שאפשר לסמוך עליו.

לצד זאת הייתה בו אהבה גדולה לתורה ולערכים שעליהם גדל. גם בשירתו ביקש להעביר משהו מהעולם הזה הלאה - לחזק, לעורר, לקרב ולפתוח את הלב.

והמוזיקה שלו אכן נשאה איתה מסרים של אמונה.

כבר בשמות ההקלטות והדיסקים אפשר להרגיש את הכיוון שאליו ביקש להוביל את המאזין: "מי אל כמוך", "אליהו הנביא", "האמונה", "אל האושר", "נגלה לי האור", "סליחות" ו"אתה המלך" - שמות שמדברים בשפה של אמונה, תפילה, תשובה, קדושה וקשר עם בורא עולם.

ובתוך האלבומים עצמם הופיעו שירים כמו "חסד חסד", "שמחו צדיקים", "חבקני אל", "ברכת ה'", "אבקשך", "יש תקווה", "אל בורא עולם", "משמים תשמור עלי", "אמונה", "שש מצוות" ו"בזכותך אמא".

וכאן טמון כוחו המיוחד של אבישי: עוד לפני שמתחילים לשמוע את השיר, לפעמים די בשמו של התקליט כדי לפתוח את הלב.

"האמונה", "נגלה לי האור", "סליחות", "אתה המלך" - שמות שמזכירים לאדם שיש עולם גדול יותר, שיש אמונה, שיש בורא עולם, שיש תשובה ויש תקווה.

השירה עבורו הייתה הרבה מעבר למוזיקה. היא הייתה דרך לקדש שם שמיים, לקרב לבבות ולחזק את הרבים. באמצעות הקול, המילים והניגונים הוא ביקש להכניס עוד מעט אמונה ועוד מעט אור אל תוך הבית היהודי.

הזמר והפייטן אמיר אליהו שהכיר את אבישי לוי ז"ל במשך יותר מ־35 שנה של עשייה משותפת, סיפר לי עדות אישית וכואבת על האדם שמאחורי הקול:

"זו אבדה גדולה. ילד צנוע, שאהב מוזיקה, אהב לתת ואהב לעזור. גדלנו יחד מילדות. כבר מגיל 14-15 הוא היה מגיע לאירועים, נער שכולם הכירו.

הוא עבר המון במהלך השנים - מהחתונה שלו ועד הלום. אבל את המוות הזה אי אפשר לעכל, אי אפשר להבין. הקול היפה נדם. מלך ביופיו.

תמיד היינו מדברים, כמה וכמה פעמים ביום. דיברנו על דואט משותף, על מוזיקה, על החיים - על מה לא דיברנו?

זו נשמה שאיבדנו. אדם מוכשר שאי אפשר לתאר, ובעל מידות טובות."

המילים הללו ממחישות אולי יותר מכל את עוצמת האובדן ואת הכאב על הרגע שבו לפתע נדם לפתע קולו של אבישי.

מי שהכיר אותו במשך עשרות שנים לא נפרד רק מזמר מוכשר, אלא מחבר, מאדם קרוב ומנשמה שהייתה חלק מחייו.

ואולי זו אחת הדרכים היפות ביותר להנציח את אבישי - להמשיך לשמוע את שיריו.

אלו שירים מרגשים וחודרים ללב ולנשמה, שירים שמחזקים באמונה, מקרבים את האדם אל הקב"ה, מעוררים אהבה לשבת, מחזקים את מצוות כיבוד אב ואם, ומכניסים ללב אהבה לתורה ולערכים יהודיים.

אלה שירים שלא רק נשמעים - הם מבקשים להישאר.

וכל עוד הם מתנגנים, המילים ממשיכות להגיע לעוד לב, עוד נשמה ועוד בית.

כך ממשיכים לזכור את אבישי לוי ז"ל - לא רק בזכות קולו הייחודי, אלא בזכות האדם שהיה והאור שהשאיר אחריו: אור של אמונה, תורה, חסד, ענווה ואהבת הבריות.

הקול נדם - אבל השירה נשארה.

והנשמה שהייתה מאחורי הקול תמשיך לחיות בזיכרון של כל מי שאהב אותו.