החמות לא הפסיקה לשנוא את כלתה, עד שנחשף הסוד ששינה הכול

לפעמים האדם שאנו מתקשים לקבל בחיינו ייתכן שיש איתו קשר עמוק שאיננו יודעים עליו דבר, שהרי יש בעולם קשרים עמוקים וסודות נסתרים שאינם גלויים לעינינו.

עצה נפלאה להינצל משנאת הבריות, נקימה ונטירה: להרגיל את האדם לחשוב אולי האדם שאני מקפיד עליו עכשיו, היה בעבר אבא שלי, בני או אחי? הרי אין אנו יודעים את סודות הנשמות ואת הקשרים הנסתרים בין בני האדם.

רעיון זה מקבל משמעות עמוקה במעשה מופלא שמביא הבן איש חי הקדוש:

מעשה באישה שהייתה שונאת את כלתה שנאה עצומה, מאז שנכנסה לביתה ביום חופתה. המריבות ביניהן לא פסקו, יום ולילה, עד שהכלה נשברה ברוחה וכמעט איבדה את טעם חייה מרוב הצער והייסורים שסבלה מחמותה.

אך שורש השנאה לא היה בגלל מעשיה של הכלה, אלא כאב עמוק שהסתתר בליבה של החמות.

שנים קודם לכן הייתה לה בת אהובה ויפה מאוד, שהייתה קשורה אליה בנפשה. אך הבת נפטרה, והאם לא הצליחה להתנחם על אובדנה.

כאשר נכנסה הכלה לביתה, הסתכלה בה החמות ונדהמה: מראה פניה, קומתה ויופייה היו דומים להפליא לבתה שנפטרה. במקום לראות בכך נחמה משמים, התעורר בה הכאב הישן, וכל מפגש עם כלתה הזכיר לה את בתה האבודה.

מתוך הצער הגדול הפך הכאב לשנאה, והשנאה למריבות בלתי פוסקות.

לילה אחד אירע דבר ששינה את הכול.

בעלה של אותה אישה נגלה אליה בחלום ואמר לה:

"עד מתי את עושה מריבה עם כלתך?! אילו היית יודעת מי היא באמת, היית כל יום מחבקת ומנשקת אותה!"

שאלה אותו: "מי היא?"

ענה לה:

"זאת בתך שנפטרה. ביום שנפטרה נולדה זאת הכלה, ונשמת בתך חזרה אלייך. מן השמים סיבבו שבנך יישא אותה לאישה, כדי שבתך תחזור ותהיה בביתך. ואת במקום לשמוח מצערת אותה במריבות ובקטטות!"

כאשר התעוררה החמות מן החלום, רעדה כולה. היא הבינה את גודל הטעות שעשתה, פרצה בבכי גדול, קמה באותו לילה, נכנסה לחדר כלתה, נפלה לרגליה, חיבקה ונישקה אותה.

מאותו יום השתנה הכול. השנאה נעלמה ובמקומה נכנסה אהבה גדולה. היא אהבה את כלתה כאילו הייתה בתה ממש.

ומכאן מלמד אותנו הבן איש חי יסוד גדול:

השנאה נולדת מהסתכלות חיצונית, אבל האהבה מתחילה כשמבינים שיש עומק נסתר בכל נשמה.

אולם מעשה זה מלמד אותנו יסוד גדול: להיזהר משנאה ונטירה כלפי בני אדם, ולזכור שגם מול יהודי שאיננו מבינים את דרכו או את מעשיו ישנם חשבונות שמים וקשרים נסתרים שאיננו יכולים לדעת. ייתכן שמי שנראה לנו רחוק, יש לו שורש וקשר עמוק שאיננו יודעים עליו.

ומכאן מתחבר המסר לציווי התורה:

"לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ"

לפני שאדם שומר טינה בלבו, יזכור: איננו יודעים את סודות הנשמות ואת הסיפור המלא של האדם שמולנו. לכן הדרך הגדולה ביותר היא לבחור באהבה, ברחמים ובוויתור.