רגע אחד של אמונה: כך נמצאו המפתחות שאבדו בדרך מפתיעה

זהו סיפורו של רב בית כנסת בירושלים המוסר שיעורים קבועים ופועל שנים לטובת הכלל והפרט במסירות אין קץ.

באחד הימים מסר שיעור תורה בבית כנסת סמוך לבית הכנסת שבו הוא משמש רב. עם סיומו מיהר לצאת לביתו, ומשם לשוב לבית הכנסת כדי להתפלל תפילת ערבית עם קהילתו.

הרחוב כבר החל להחשיך ואז הבחין כי צרור המפתחות של בית הכנסת איננו. תחילה חשב שמדובר בטעות רגעית. הוא בדק את הכיסים, חזר על צעדיו וניסה לשחזר את הדרך. אך ככל שחלפו הדקות התברר כי הצרור אבד. לא מדובר היה במפתח יחיד אלא בצרור הכולל את כל מערכות המבנה; אולם ועזרת נשים, ללא עותק נוסף.

הוא שב על עקבותיו, חיפש בבית הכנסת, ברכב ובבית. כל פינה נבדקה, אך ללא תוצאה. בשלב הזה המצב כבר היה יכול להפוך למתח ולחץ. אך הרב בחר לקבל את הדברים מתוך אמונה פשוטה ותמימה.

באותו ערב התבקש להגיע לבית כנסת שבו נהג למסור דרשות כדי לשאת דברי הספד במסגרת אזכרה, והוא נענה מיד. בדרך לשם עדיין ליוותה אותו השאלה היכן המפתחות.

השיעור שמסר באותו ערב התמקד בחיזוק באמונה, על הנהגת ה' ועל כך שגם מה שנראה לאדם כטוב או רע - הכול מכוון מלמעלה, ואין מקרה בעולם.

בדבריו הזכיר את דברי דוד המלך: "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עמדי".

עם סיום האזכרה נאמר קדיש, ולאחריו חולקו דברי מאכל לעילוי נשמת הנפטר. כאשר הוגשה לפניו צלחת בוטנים, לקח הרב בידיו, ולפני שבירך נשמט הבוטן מידו ונפל לרצפה. הוא התכופף להרימו ונעצר.

לצד הבוטן היה מונח צרור המפתחות. אותם מפתחות שאבדו.

לאחר שמצא את המפתחות, מיהר הרב לשוב לבית הכנסת של קהילתו. בדיוק באותו זמן הגיעו המתפללים לתפילת ערבית ולשיעור הקבוע שנמסר מדי ערב. הרב ביקש לשתף את הציבור בתחושת ההשגחה שליוותה אותו באותו היום.

את הסיפור בחר הרב לספר כדי להעביר מסר של אמונה פשוטה, ולחזק את ההבנה כי יש לחיות תמיד מתוך אמונה. לדבריו, כאשר אדם עושה מעשה של חסד ופועל לטובה, הקב"ה מכוון את צעדיו גם בפרטים הקטנים ביותר עד כדי מציאת האבדה שהסבה לו עגמת נפש רבה.